החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

פאיקנג עשר שנים עברו מאז.

מה עברתי בזמן הזה... המון. חו"ל, מעברי ערים, התאהבויות. פרידות. אנשים חדשים שנכנסו ויצאו לי מהחיים. חתול אחד חמוד שנכנס לי לחיים וקצת שינה אותם.

את עדיין האהבה החד צדדית הכי גדולה שהיתה לי. בגלל זה את הדבילית.

כן, זה כולל את ההיא שכתבתי עליה פה בפוסט שעבר שעבר. היא גם היתה אהבה חד צדדית גדולה, אבל לא כמוך.

עשר שנים שאני מסתכלת עלייך מהצד.

עשר שנים שאת באותו מקום. כמעט בטוחה שאפילו באותה דירה.  אולי התקדמת בדברים אחרים. אין ספק שאת עסוקה מאוד.

אבל עם החלום הכי גדול שלך את תקועה.

ואין לי איך לעזור. ועוד מעט יהיה מאוחר מידיי.

עצוב לי.

והכי עצוב, שגם אצלי אחד החלומות הכי גדולים שלי התפספס. אני כבר לעולם לא אגור באנגליה. כי אין סיכוי שאעביר את החתול שלי לשם ואין סיכוי שאפרד ממנו.

אולי זאת הסיבה שאני מזדהה איתך כל כך.

לפחות חלום אחר הגשמתי החודש.. על זה יהיה פוסט נפרד.  מתישהו.

מקווה שמתישהו בזמן הקרוב זה ישתנה לגבייך.

אולי כל המעבר הזה זה סתם תירוץ.

נכון, בצפון יהיה לי יותר קל. אבל זה לא יהיה כמו שהיה כשהייתי שם.

ואולי אני פשוט צריכה לחפש משרה חלקית בשכר גבוה, וככה להרוויח זמן.

כי תכלס, טוב לי פה. מאוד. שקט ונעים. כל מה שמפריע לי זה שאין לי זמן להנות מכל הטוב הזה שיש סביבי. אין לי זמן להנות מהעיר שאני כל כך אוהבת.

כי אני כל החיים בעבודה.

אז אולי משרה חלקית זה הפתרון. לחזור הביתה בשעות נורמליות.

רק רוצה לוודא שאכן הדיירים בדירה נכנסים והכל טוב שם. ועוד חודשיים אפעל.

טפשי לעזוב מקום שטוב לי בו בגלל זה.

למרות שנמאס לי לחפש עבודות.

אבל אין טעם לעבור לצפון כשנשארה לי שם רק חברה אחת, שעובדת במשרה מלאה כמוני, ומשפחה שכולם עובדים בה. לא באמת יהיה לי יותר  חיי חברה וזה סתם להתנתק שוב מהמרכז. 

אז בנתיים אני פה.

מרוב שהייתי שקועה בעבודה/חיים, שכחתי ממך בכלל.

עד שפתאום צצת לי שוב במחשבות.

טוב, לא ממש פתאום. את יודעת למה. את יודעת מה קרה.

כמעט כתבתי לך. מעניין איך היית מגיבה. רציתי לכתוב לך כדי להזהיר אותך שאני רוצה לבוא לשם, כדי למנוע פאדיחות.

בסוף לא באתי, אז גם לא כתבתי. אבל היה יכול להיות מאוד לא נעים לבוא לשם ופתאום להתקל בך ככה פתאום. 

ושוב, מעניין איך היית מגיבה..

מעניין אם יום אחד ניפגש ואזכה לסגור איתך את המעגל הזה.

כל מה שקרה עדיין משפיע עלי. מתקשה לתת אמון. מתקשה להפתח. מפחדת להתאהב שוב בלי שליטה.

צריכה לטפל בעצמי בקטע הזה, צריכה לבנות את עצמי מחדש.

שקועה מידיי בעבודה, אז אין לי זמן. וזה גם אחלה תירוץ. לא להתמודד עם זה.

ובנתיים עוד יום עובר. ועוד יום. וכבר יותר מידי זמן שאני לבד.

זה אפילו כבר לא כל כך מפריע לי. מעדיפה להיות לבד. מעדיפה לא להפגע שוב.

רק מידיי פעם חושבת לעצמי שהלוואי שהיתה מישהי פה לידי.

מתישהו זה יקרה.