החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

הצלחתי לשכנע את אמא ומחר נוסעת כבר להתחיל לחפש דירות.

חוזרת לעיר שאני מאוד אוהבת ומאוד מחוברת אליה, שגרתי בה כבר, אבל לא העיר שעזבתי שנה שעברה.

כן, אני מסתורית משהו.

אחרי לילה מהגהנום שעברתי בזכות זבל העופות שגרה בקומה מתחתי, ואחרי בוקר מהגהנום בזכות עוד שכנה שלמרות שקצת אפשר לדבר איתה היא עדיין מהגהנום, אני סוף סוף מתחילה לחייך ולנשום.

סוף סוף לדעת שהדברים מסתדרים.

ולא רק זה, חברה טובה שהיתה גרה בעיר שעזבתי לפני שנה תגור עשר דקות ממני, בעיר אחרת, אז שוב נהיה דיי שכנות ויהיה כיף. חוץ מזה גם שקרוב משפחה שלי ואשתו גרים שם.

יש לי הרגשה טובה לגבי כל העניין. ומאחר שהפעם כל עניין הקנייה מכירה עלי, אני ממש מקווה שהאינטואציות שלי יעבדו טוב.

כי זאת פעם אחרונה שאני יכולה לעשות את זה, בשנים הקרובות.

חבל רק שבזכות זבל העופות שבקומה מתחתי אני אתקשה מאוד למכור את הדירה הזאת בסכום שאני רוצה ויכולה לקבל עליה אם היא לא היתה גרה שם.

ולמה היא זכתה לכינוי זבל עופות? כי היא התחילה לקלל אותי ואת אמאאמא שלי על זה שהזמנתי להם את המוקד כשהם עשו מסיבה בשתיים בצהריים בסוכות, הבנים שלה הצטרפו והתחילה חגיגה שלמה שנגמרה בלי נפגעים רק בזכות זה שכל זמן שהזבל קיללה אותי אני המשכתי לדבר עם השכנה שעוד איכשהו אפשר לדבר איתה, בלי להתרשם יותר מידיי שמסביבי 3 אנשים שמקללים אותי ואת כל המשפחה שלי לדורותיה ואיזה אידיוט אחד שנצמד לי לחיים רק כדי להתגרות בי ולראות אם אעיז להעיף אותו ממני. לא העפתי אותו ממני והמשכתי להתעלם ממנו, אבל אם הייתי מקליטה את כל הסיטואציה שלושתם כבר היו במעצר ולא אכפת לי שלפי הגיל שלה הזבל עופות יכולה להיות אמא שלי .

בלי קשר, נראה לי שבמוקד כבר מזהים את הקול שלי מרוב הפעמים שהתקשרתי אליהם. אני לא זוכרת דירה אחת שבה הזמנתי את המוקד כל כך הרבה פעמים. רק השבוע הזמנתי אותם פעמיים כי הפריעו לי לישון.

בקיצור, שכונה שאני מאוד מאוד אשמח להפרד ממנה, אפילו שהיא נוחה מת"א.

חוץ מזה, היום גם חשבתי על הרעיון הגאוני מאוד, לקנות דירה שאפשר לעשות בה יחידת דיור נפרדת. מה שנקרא- לפצל. כן, הרבה כאב ראש ובלגאן וצריך להקפיד לעשות את זה חוקי כי אחרת חבל אבל בן דודה שלי עשה את זה ועכשיו הדייר שם משלם לו את המשכנתא, כך שאם אני אוכל להעתיק את המודל הזה, אני אוכל למעשה לגור שם בחינם לגמרי, כי כרגע אני מחזירה לאמא שלי בערך חצי מהקצבה ואז אולי יהיה לי קצת כסף לנשימה. 

אז מחר הולך להיות יום ארוך מאוד והלילה אני ישנה אצל אמא כדי ששום זבל עופות לא תפריע לי לישון. אני מקווה שהחתול יהיה בסדר כי אני חוזרת מחר מאוד מאוחר.

כיף לי עכשיו הרבה יותר ממה שהיה בתשע בבוקר.

מתלוננים על יוקר המחיה ועל כמה שקשה לחיות פה ושוכחים שמפה זה מתחיל. מזוגות צעירים שישר אחרי החתונה רצים לקנות דירת 4 חדרים. למה? כי מתישהו בעתיד "כשיהיה כסף" (כרגע אין כי כל הכסף נשרף על החתונה המנופחת שעדיין משלמים על ההלוואה בשבילה) אז אולי יביאו איזה ילד או שניים, שפשוט חייבים חדר משלהם כי מה פתאום שני ילדים בחדר, זה כל כך שנות ה80.

לצערי יש לי כמה בנות דודות שעשו בדיוק את זה. ואז מתחילות הפשרות. גן לילד? ניקח איזה גן שלא ברור מהו שבו הילדים לא יוצאים לשמש כי אין שם חצר, אבל העיקר שהוא עולה 600 ש"ח בחודש ולא כפול כמו בגן נורמלי. אז נעבוד עד שמונה בערב ולא נראה את הילדים ונחיה רק בין הבית לעבודה כדי לגמור את החודש.

אז כן, מפה מתחיל יוקר המחיה. מה רע בלקנות דירה, לגור בה שנה, שנתיים, שלוש. ארבע. להביא ילד (אני נגד אבל זה עניין לפוסט אחר), שיגור בחדר הנוסף (דירת 3 חדרים), ואז אחרי שנה או שנתיים כשרוצים להביא לו אח או אחות לעבור. יותר הגיוני לא?

לא. הרי חייבים דירת 4 חדרים חדשה מקבלן. למה? כי בניינים ישנים מתפוררים ומתפרקים. אה באמת? כי לא עפו פה מרפסות ובלוקים מבנינים חדשים לגמרי.. ממש לא..

אני שונאת את הדירה שלי. שונאת את כל מה שקשור בבניין הזה, חוץ מזה שהוא נורא נגיש לת"א ויש אחלה מאפיה ליד. לפחות פעם בשבוע אני מפנטזת על איך אשליך לשם בקבוק תבערה ואני כבר לא יכולה לספור את כמות הפעמים בהן הזמנתי את המוקד מאז שנכנסתי לדירה הזאת. נראה לי שאפילו כבר בשבוע הראשון שלי שם הזמנתי אותם. ועדיין המחשבה על דירה חדשה מקבלן עושה לי רע. גם בגלל המחיר וגם כי- למה? יש כל כך הרבה דירות יד שניה, למה לא לנצל?

בנתיים אני "יושבת" על אמא שלי שתסכים שאעבור מפה לעיר אחרת שאני הרבה יותר אוהבת, שרחוקה מפה רק חצי שעה נסיעה באוטובוס וכבר גרתי בה פעמיים ומה לעשות שאני צריכה את האישור שלה כי היא בעלת המאה פה.. לי אין כסף אפילו לקנות בלטה, בטח לא דירה שלמה.

אז שמישהו יסביר לי למה זוג צעיר צריך דירת 4 חדרים, אם אף אחד מהחדרים האלו הוא לא משרד או קליניקה?

אצלי הוא היה בארון, אצלו המגבר הזה יעבוד כנראה.

דמיינתי את האיש הזה, שנפגשתי איתו היום ואני לא מכירה, מנקה את המגבר מחבר אותו לגיטרה ואשכרה משתמש בו.

כיף. ובחנויות הוא היה משלם עליו כפול.

זה משחרר ממש. כבר פריט שני שאני מוכרת. ועוד היד נטויה.

אני רוצה להגיע למצב שאשתמש בכל מה שיש לי. ואם לא השתמשתי במשהו שנה שלמה- הלאה, למכור.

ועל הדרך שילמתי בעזרת הכסף שקיבלתי עליו את חשבון הגז שעמד לי כבר חודשיים. נשאר רק חשמל וסיימתי עם החשבונות להחודש.

אתמול קיבלתי כל כך הרבה תובנות, בעיקר בזכות איזה מדריך שקראתי. מדריך מעולה, מהאלו שמחלקים חינם כדי לבנות רשימת תפוצה. 

אבל הוא באמת נתן ערך וגרם לי לחשוב.

התעוררתי בחמש בבוקר מאיזה רעש, ואז באה לי תובנה ענקית בעסק ולא הצלחתי לחזור לישון.

ועכשיו אני יודעת מה המוצר החינמי שאבנה. רק צריך לבנות אותו. 

הדף העסקי החדש שפתחתי ביום חמישי מתקדם יפה. למדתי לקח מהדף הקודם ועכשיו אני מבקשת מאנשים שאני מכירה להגיב ולעשות לייק לפוסטים כדי שהם יגיעו להרבה יותר אנשים. סוג של לרמות את פייסבוק אבל בתכלס כולם עושים את זה.

מקווה שיגיע היום שאוכל להפסיק לבקש והתגובות יגיעו מעצמן. 

וגם הלקוחות.

חוץ מזה הגשם הזה בחוץ עושה לי טוב. והייתי רוצה להגיד שבא לי לתבוע את חברת חשמל אבל אין לי על מה, טפו טפו אין לי נזק.

רק שלא אפתח איזה פה, עין ושאר אברי גוף.

ובא לי שוקו חם. סמיך. טעים. כזה משמנת שמרתיחים ולתוכה ממיסים קוביות שוקלד.. ואין שמנת ואין שוקולד. בעסה.

מחר לקנות.

מחר בכלל קניות. מזל שעוד כמה ימים אני מקבלת כסף.

חייבת להביא לקוחות כבר. חייבת.

מקווה שזה יקרה מהר.

ועד אז, ערב גשום וחמים שיהיה לכם. המזגן אצלי כבר עבר לחום.