החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

למי שלא יודע/ת, אני צמחונית. יותר נכון, חצי צמחונית. כי בכל זאת אני חוטאת מידיי פעם בנקניק/ה, שניצל של אמא ודגים. דגים זאת בכלל אהבה גדולה שלי. קשה לי לוותר עליהם, סבל או לא סבל.. מה שכן משתדלת להפחית.

הייתי היום בראיון בחנות בגדים כלשהי, שמכרת גם מוצרי עור, לתפקיד מחסנאית, מה שאני מחפשת בין היתר.

וזאת הדילמה. מצד אחד- חצי צמחונית. לא מכניסה עור אלי הביתה. לא קונה בשום חנות שמוכרת מוצרי עור.

כמובן שגם כל המוצרים שאני משתמשת בהם לא נוסו על בע"ח.

אבל אני כן אוכלת במסעדות שמגישות בשר. הרי כמעט אין מסעדות על טהרת הצמחונות בלבד.

אז מה ההבדל בין לאכול במסעדה שמגישה בשר בין היתר, לבין לעובוד בחנות שמוכרת מוצרי עור?

ומאחר שאני גם מחפשת עבודה כשוטפת כלים, עד כמה להגביל את עצמי? הרי בעניין הזה אני אהיה מאוד מוגבלת, כי כאמור אין הרבה מסעדות על טהרת הצמחונות. לא מכירה הרבה כאלו לפחות.

ומצד שני, אני צריכה כסף. ממש צריכה כסף. כלומר, לא עד כדי כך צריכה כסף כדי שאלך לעבוד בזנות, אבל מה ההבדל בין זה לבין למכור את העקרונות שלי תמורת כסף?

נכון, צריכה לראות אם בכלל יקבלו אותי, ועדיין זה נכון גם הלאה. עד כמה לוותר על העיקרון הזה?

מה אתם הייתם עושים?

פרסמתי באחת הקבוצות בפייס שאני מחפשת עבודה פיזית. לעבוד עם הגוף. להיות בתנועה. להרגיש שיש לי גוף.

עפו עלי. אחד אפילו הגדיל ושלח לי הודעה מתרשמת בפרטי. ואם זה לא היה עצוב, זה היה מאוד מצחיק.

אנשים, יש לכם גוף. ומה אתם עושים איתו? יושבים כל היום מול מסך ועונים לטלפונים לא חשובים.

אחר כך הולכים לכמה מכונות באיזה אולם סגור, מוציאים ימבה כסף על פעמיים בשבוע שבהן רצים לשומקום ועושים כל מיני תרגילים שלא ברור עד כמה זה מועיל לגוף (כבר ידוע שאם עושים כושר לא נכון הגוף ניזוק), במקום לעבוד בעבודה פיזית, להיות בתנועה ולהכנס לכושר, כשעוד משלמים לכם על זה.

אז כן, אני מחפשת עבודה פיזית. בא לי להיות בתנועה. בא לי להרגיש שיש לי גוף. נמאס לי לשבת מול מחשב. היה לי את זה מספיק. באחת העבודות שלי אפילו היה לי משרד משלי והרגשתי חשובה.

אבל תכל'ס, הכי נהנתי בכל העבודות הפיזיות שלי. כן, קופאית זאת עבודה פיזית. למרות שהיא בישיבה. זאת עבודה עם הגוף, כי יש דברים מאחורי הקלעים שקופאיות עושות שאתם לא רואים, כמו לסדר במקום את כל הדברים שאתם משאירים ליד הקופה כי התחרטתם ברגע האחרון.

וכבר עבדתי במחסן והיה לי כיף, כבר הרמתי ארגזים מלאי ספרים ולאט לאט נכנסתי לכושר והייתי נשארת אם לא הייתי רוצה להתחיל ללמוד.

ובא לי לחזור לזה. בעיקר אחרי שהפנמתי כבר שתקופת הפנסיה שלי נגמרה ואני צריכה להתחיל לעבוד. אז אם כבר, לעבוד עם הגוף.

ודווקא השבוע הגשם חוזר. נו באמת.

שבת שלום לכם.

הרבה דברים שהיו תקועים פתאום מסתדרים. יום של ראיונות עבודה שבוע הבא, מצאתי תרומה לסירוס של החתול, שגם הוא שבוע הבא (אחרי יותר משבועיים שאני מפרסמת בקבוצות וכלום) והחלטה טרייה מהיום לשמור את ההלוואה שאישרו לי בבנק ללימודים. נראה לי שיותר פשוט שאלמד משהו טיפולי חדש במקום לרוץ אחרי תעודה, שגם ככה זה לא תחום פופולארי כל כך, עם הרבה אסוציאציות שליליות.

אם אתקבל לאחד הראיונות, אוכל כבר חודש הבא להתחיל להחזיר חובות בצורה מסיבית יותר.

אולי ההחלטה שלי להישאר כאן פתחה משהו. היום אפילו השכנה שתמיד מעירה אותי בצעקות על הילדים שלה לא העירה אותי. מקווה שזה ימשיך ככה כי באמת אין לי חשק להתעורר לצעקות כל בוקר וזאת הסיבה העיקרית שרציתי לעזוב כאן. 

גם פרסמתי אתמול פוסט על המשחה המדהימה שמזרזת החלמה של שריטות וזכיתי להתעניינות בפרטי וזה אומר הרבה. כמעט עשיתי מכירה.. כמעט. אבל זאת גם התקדמות. כנראה שעשיתי משהו נכון בפוסט הזה. חבל רק שהמשחה הזאת לא נותנת לי הרבה מבחינת רווח, אבל גם זה משהו וזאת התחלה.

מאוד מאוד מקווה שהסירוס יעבור בשלום ושהחמוד הקטן יעבור את ההרדמה בקלות. יודעת שרובם עוברים את זה בקלות ועדיין, זה ניתוח ובכל ניתוח יש סיכונים.. וכבר שמעתי על חתולה אחת לפחות שמתה בהרדמה, עוד לפני שהספיקו אפילו לחתוך משהו.

וכאחת שעברה די הרבה ניתוחים, אני יודעת מה זה אומר הרדמה.. אז אני מאוד חוששת ומתפללת בשבילו ובשבילי שזה יעבור בשלום, כי אני רוצה להיות אחראית עליו לעוד הרבה שנים, אפילו שהוא עולה לי הרבה כסף.

בכל מקרה יום ראשון אני אדע.. צריכה להיות שם בתשע בבוקר. נראה לי שרק מהמתח אני אתעורר באיזה שש..

זהו. תכננתי לבשל ולנקות את הבית היום אבל יש שמש נהדרת בחוץ ובא לי לנצל אותה קצת. לא להאמין שאנחנו כבר באמצע נובמבר.. עצוב קצת.

חג חמישי שמח לכם.