החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

פשוט אין טעם לחפש. אני יודעת שלא אמצא. 

אולי אמצא ליד, כמעט, קרוב. אבל אף אחת לא תהיה כמוך. 

אז ויתרתי. בכל אחת אני מחפשת אותך. את הדמות שלך שתקועה לי בראש, בלב. את העומק שבך, את היצירתיות. גם בחיצוניות אני מחפשת אותך בהן. כל אחת שמגיבה לי שם, כל אחת שנראית קצת קרוב לדמות שתקועה לי, בכל אחת כזאת אני מחפשת אותך. 

אז ויתרתי. לא פונה לאף אחת, למרות שאני גם רוצה להגדיל את המעגל החברתי שלי. 

מדחיקה את זה חזק, קבור עמוק עמוק בפנים, כדי שאוכל לתפקד נורמלי, כדי שאוכל לשקר לעצמי שעברתי הלאה ומי את בכלל. 

אבל זה נמצא שם. וזאת הסיבה שאני לא רוצה לדבר איתך או להיות איתך בקשר גם אם פתאום העולם היה מתהפך והיית פונה אלי. אני יודעת שזה יהיה בדיוק כמו מה שהיה.

וזאת הסיבה שזה כל כך מציק לי שאתן עובדות יחד. אני פשוט מקנאה. רוצה להיות שם אתכן. אבל לא. וזה אוכל אותי ועכשיו אני מבינה אותך לגמרי, למה התעצבנת עלי אז. ואין לי מה לעשות רק לסמוך עליה. 

אז כן. עדיין. 

זהו, פרקתי. עכשיו אפשר לנסות לישון. 

איזו תקופה מדהימה. כמה חיכיתי לה.

תחושה שהכל אפשרי, הגבול היחיד זה התקציב שלי. רק לעשות דברים שאני אוהבת, רק לעשות דברים שיגדילו את התקציב הזה.

ואני עפה על זה. ונהנית. מאוד.

ומצד שני.. מפחדת להתרגל. מפחדת שפתאום זה ייגמר. עדיין זוכרת יותר מידיי טוב איך זה שאין שקל על התחת, שצריך לבקש טובות מחברות, שאי אפשר לעשות כלום.

שומרת על התקציב שלי כמה שאפשר. שומרת על עצמי, לא להיסחף, לא לחרוג.

ועדיין כל כך כיף לי, החופש הזה. לקום בבוקר וליצור את היום שלך מאפס. הכל פתוח. הכל תלוי במאמץ שלי, במה שאני עושה או לא עושה כדי לייצר הכנסות, כדי להביא תנועה.

והפייסבוק זה כלי מדהים. כמעט כל הלקוחות שלי מגיעים דרכו. חוץ מאחת שהגיעה מהנטוורקינג. אפשר להיות חלוקי דעות על עד כמה האתר הזה שולט בחיים שלנו או לא, אבל הוא בהחלט מביא תוצאות. ובסכומים מגוחכים.

רק חבל שהמצב החברתי שלי תקוע. אבל אני רוצה לשנות גם את זה. וזה יקרה. על אהבה עדיין אין מה לדבר.. עדיין לא שם. עדיין סוחבת איתי את הטראומה.

ויש גם הרבה אחריות. להוכיח, להגיע לתוצאות. אחריות על מה שאני משווקת, מה שאני עושה. וזה קצת מפחיד. כי יש אנשים שנותנים בי אמון מסויים. יהיה קשה לאכזב אותם.

ועדיין, זאת בהחלט אחת התקופות הכי טובות בחיים שלי. רק שימשיך ככה.