החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

תכלס, אין לי כוח לסכם.

לא בא לי.

לא בא לי להציב מטרות, יש לי את המטרות שלי והן לא ישתנו. 

לא בא לי לכתוב כלום על השנה שחלפה.

לא כי היא לא היתה טובה.

אלא כי הכל כבר כתוב וירגיש לי מיחזור.

בא לי להתעסק בעתיד, אבל לא בעתיד של השנה הקרובה.

בעתיד של עוד חמש שנים.

בעתיד הרחוק.

אז כן שואלת את עצמי מה יהיה איתי עוד חמש שנים.

ובנתיים נהנית מהווה.

נהנית בעיקר מזה שבזמן האחרון, אני מסתכלת על עצמי במראה ואומרת לעצמי בונאה, אני יפה. 

נהנית מההתפתחויות בעסק.

נהנית מהחברות הנפלאות שלי.

ולהגיד תודה אמרתי במקום המתאים לאנשים המתאימים.

ואפילו מרגיש לי לא נוח לכתוב ולהפרד מ2014, כי טכנית, אנחנו עדיין בשנה הזאת.

אז אולי מחר יריגיש לי אחרת.

בנתיים, תהנו היום בערב.

שאני בודקת עם עצמי אם לא התאהבתי בך בטעות.

וכל פעם התשובה היא לא, כי אני לא מסוגלת לגעת בך.

מפחדת מהיום שהתשובה תשתנה.

להתחיל את השנה החדשה במלחמה.

ממש ממש לא בא לי.

אבל אם לא תהיה לי ברירה.. זה יקרה.

בנתיים אין סימן לזה שהיא ראתה את ההודעה ששלחתי לה בפייסבוק.

שלחתי לה היום את אותה הודעה לאתר אחר. נראה אם את זה היא תראה.

אם לא..

אז אין ברירה. מלחמה.

אני את ההתנצלות שלי אקבל. וגם את הכסף שאוציא על זה אם אצטרך להוציא. 

כי אף אחד לא מכיר אותי בקטעים האלו.

אני לא מוותרת.

נתתי לה עד סוף השבוע, מקווה שהיא תראה את זה איכשהו.