החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

למרות שידעתי שזה מה שיקרה. אי אפשר באמת לסגור את ישרא.

פשוט אי אפשר. עם כל הכבוד לכל אתרי הבלוגים, צריך גם אתר משלנו, כחול לבן, תוצרת הארץ ועוד כמה מילים פטריוטיות שכאלו.

לא סתם קוראים לאתר הזה "ישרא" בלוג.

יש לי תחושה שאני יודעת למה היתה כל הדרמה הזאת, אבל אני אשתוק עד שההעברה תתבצע.

מה שכן, זה גרם לי להבין מה עברתי בפאקינג 7 שנים שהבלוג הזה מלווה אותי. חתיכת תקופה שעברתי בה כל כך הרבה. 

וכל כך מעט. בתחומים מסויימים.

אז זה כיף שגם מחר בבוקר אוכל להכנס לאתר הזה, עם העיצוב הכי פשוט בעולם ופשוט לכתוב.

כל הערב חיפשתי אותך. קיוויתי שתהיי שם, למרות שבתוך תוכי ידעתי שלא. הרי אין לך זמן בשיט ואת גם ככה לא אוהבת את הדברים האלו. 

אבל קיוויתי.. בפנים. ולא היית.

היה נחמד. היתה מוזיקה טובה ואחלה אנשים. חבל שהגעתי קצת בלי מצברוח.

כמעט הקראתי אבל זה היה כבר כל כך מאוחר והייתי צריכה לחתוך לפני שנגמרים האוטובוסים.

מעניין מה יקרה מחר. לדעתי לפי מה שהבנתי, האתר לא ייסגר מחר. וגם לא בסוף החודש.

עובדים על זה.

וגם אני קצת יותר מעורבת.

נראה מה יהיה.

ולמה צריך להפרד אם גם ככה ערוץ עשר, כדברי המנכ"ל שלהם, ישמחו למסור את ישרא לידיים אחרות?

אני עדיין מקווה שבשבוע הזה יקרה משהו. עוקבת בקבוצה בפייסבוק, ואני יודעת שפנו כבר למי שצריך.

שבוע הבא אכנס לעובי הקורה כי לא יכול להיות שחתיכת מקום כזה לא יישמר.