החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

ברמות מטורפות פשוט. תגידו לי אתם- מה הסיכויים ששני אנשים, או במקרה שלי, נשים, יסעו עד לחו"ל ושם יגלו שהן כבר מכירות מהארץ? הזוי.

ובקצת יותר ממשפט אחד- עכשיו אני במנ'צסטר, עברתי חברה ויש פה אנשים מגניבים. היום פגשתי את זאת שאני מחליפה, שהן בעצם שתיים, שאחת מהן, במקרה, אני מכירה מהארץ. זה היה הכי מצחיק בארץ לגלות את זה באוטובוס בדרך לעגלה.

חוץ מזה שעכשיו, בדרך הביתה חשבתי לעצמי שפתאום כל מה שהשארתי מאחורי בארץ נראה כל כך לא חשוב וכל כך לא מעניין.. חוץ מהלימודים כמובן. כאילו, מי זאת הדבילת לעזעזל ולמה הוצאתי עליה כל כך הרבה אנרגיה? ומה זה משנה מה ההיא עשתה לי וההיא שאמרה לי ככה וככה. מבינים? זה פתאום מתגמד.

עכשיו אני בשר האוס כזה מגניב, מרגישה שאני בטיול, לא קולטת עדיין שאני לא בדיוק...

זהו להפעם. יום כתום לכולכם. :-)