החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

יכולתי להכיר מלא נשים.

יכולתי לשכב עם כל אחת שניה. 

היתה יכולה להיות לי רשימה ארוכה של נשים שעשיתי אותן.

יכולתי. הייתי דיי במסלול הזה בגיל 22 בערך.

זה הגעיל אותי. הגעיל אותי לשכב מתוך חרמנות. הגעיל אותי לשכב בשביל לספק את היצר.

חוץ מזה, שבכל הכנות אף פעם לא מצאתי מישהי שהצליחה לעשות את זה כמוני.

מעדיפה להתייבש עוד חמש שנים ולא לשכב עם מישהי שאני לא נמשכת אליה או לא אוהבת אותה.

ואין סיכוי שאני אבזבז את הזמן היקר שלי על מישהי שהיא לא 100 אחוז הטעם שלי. אני גם לא רוצה שהיא תבזבז את הזמן היקר שלה עלי.

וככה יצא שמכל מי שאני מכירה, ומכירה טוב ובקשר איתה, יש רק אחת שהיא הטעם שלי. הדבילית.

רק שאיתה לא קרה מעולם שום דבר. אפילו לא נשיקה. כמה חבל. או מזל? אולי מזל. כי עם ההיא שקראתי לה פה אהבת חיי ועכשיו אני קוראת לה הפוסטמה ביני לבין החברות שלי, כי היא יצאה פוסטמה, היתה נשיקה שרק סיבכה הכל.

אז אולי מזל.

ועדיין אני שמחה שאני אני. שאני שומרת על עצמי מהגועל הנפשי הזה. זה אולי עושה טוב לרגע, אבל אחרי הרגע זה עושה גועל. ואני אפילו לא יכולה להגיד שזו זנות, כי זונה לפחות לוקחת כסף.

בקיצור, אני רק אשב פה ואחכה עד שתנחת עלי מישהי שתהיה הטעם שלי, לא תרצה ילדים ולא תעשן. בהצלחה לי.

כשיבש כמו המדבר, התת מודע שלי פשוט התנפל על היחידה בסביבה שהיא הטעם שלי ושאיכשהו הוא יכל להתנפל עליה.

בסדר, הבנו. עכשיו אפשר להפסיק את הסרט שאני אוכלת על הדבילית מאז ההופעה שלה? הייתי בטלנובלה הזאת, לא בא לי שידור חוזר.

ואם אפשר, שתצוץ לי מהשמיים או מאיפשהו מישהי לא מעשנת, עמוקה כמו הדבילית וכמו ההיא שקראתי לה אהבת חיי, ושלא תרצה ילדים. רצוי שגם לא תהיה מזל תאומים או עקרב, כי אז הקשר הזה נדון מראש לכישלון. אם היא תהיה מלאה כמו שאני אוהבת זה יהיה בכלל התגשמות חלום.

כנראה שזה יהיה מהפייסבוק או באמת מהשמיים, כי למסיבות אני לא יוצאת ואתרי הכרויות זה השטן. 

מעניין מתי תגיע הגאות כבר, נמאס לי מהשפל.

נ.ב. פורים כבר לא כאן, לידיעת עורכי הנושא החם של ישרא.

תקפה אותי פתאום בלילה תחושה מוזרה של סוף. כאילו שאני עומדת להפרד ממשהו. זאת היתה תחושה גדולה. רק שלא היה לי מושג ממה אני עומדת להפרד. זה קצת הדאיג והפחיד אותי, כי בדרך כלל אני יודעת ממה. ככה בדיוק הרגשתי בפעם האחרונה שראיתי את ההיא שקראתי לה פה אהבת חיי.

ועד עכשיו התחושה הזאת לא ברורה לי. אולי בגלל המעבר? אין לי מושג, כי ייקח קצת זמן עד המעבר. ומרוב שזה היה גדול אפילו קצת בכיתי.

החתול ישן בחדר שלו, הכל היה לשם שינוי שקט. אולי שקט מידיי.

מקווה שזאת היתה סתם תחושה שתחלוף, כי זה אף פעם לא קרה לי. בחיי שתמיד ידעתי ממה אני עומדת להפרד. תמיד ידעתי כשאני רואה מישהי בפעם האחרונה.

היה לי מוזר. מאוד מוזר.

והיום הייתי עם חברה בת"א.  הצטערתי שלא הבאתי איתי את הגלימה שלי, כי שכחתי שגם היום פורים. ראינו מלא תחפושות מושקעות ממש ואפילו עשיתי לייק לאחת הנשים (הרמתי כזה את האגודל) שאמרה תודה.

היה כיף ממש. הייתי צריכה את זה. אלכנו גלידה טעימה ממש (יש בשרונה אחלה גלידה, למרות שיקרה מאוד) וישבנו על הדשא לדבר.

גם שכחתי להעביר שעה בפלאפון כך שהיה לי קצת מזור כל הפרשי השעות האלו. קצת כמו ג'ט לט. אולי התחושה של הסוף היא פרידה מחורף? לא יודעת..

החתול שלי מתעלם ממני בימים האחרונים. לא בא לחבק אותי, שקוע במשחק שלו ואפילו לא בא להתחכך בי. לא יודעת מה עובר עליו ואם אני צריכה להיות מודאגת. נראה לי שהוא גם אוכל פחות אבל לא בטוחה, עוקבת אחריו. לא יודעת אם זה מזג האוויר או שהוא מרגיש אותי או שיש לו משהו שאנחנו פשוט לא עולים על זה, אבל כל פעם שהוא אצל הוט' הוט אומר שהכל בסדר. אז לא יודעת. 

ואני חייבת להסגר כבר עם המעבר ואין לי זמן לנסוע לצפון השבוע.. עמוס לי. והמשכורת האחרונה מהעבודה לשעבר כמעט אזלה כליל. חייבת הכנסות כלשהן בקרוב מאוד אחרת לא יודעת מה אעשה, הקצבה בטוח לא מספיקה לכלום. אני שוב מתחילה להכנס ללחץ וזה לא מתאים לי בכלל.

מחכה לשבוע הבא כבר. כרגיל.

עד אז, סופ"ש נעים לכם.