החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

ולא רק לי. אבל לי במיוחד. 

עצוב מאוד שעם השכר שאני מרוויחה, ועם כל ההכנסות האחרות שלי, אני עדיין לא חוסכת שקל.

תודה לאל אני חיה טוב. אין ספק שאם הייתי נשארת בדירה שלי ונוסעת כל יום מאזור השרון לעבודה שלי הייתי חוסכת הרבה יותר. 

בנתיים כל שקל שנכנס לי הולך לכיסוי הלוואות שלקחתי. הלוואות מטופשות.

נכון שאני לא מפחדת מהלוואות, נכון שלפעמים זה נחוץ. כמו לדוגמה כשהלכתי ללמוד. אבל על פעמיים שלקחתי הלוואה אני ממש מתחרטת. זה היה צעד מטופש. שאני עד היום משלמת עליו.

והאמת שאני לא מבינה את זה. אני לא אחת שקונה בגדים. להפך. אם אכנס לחנות בגדים רוב הסיכויים שאצא כמו שנכנסתי.  בלי כלום. מקסימום עם חולצה גג שתיים. שופינג? שונאת את זה. רוב הבגדים שלי מלווים אותי כבר עונה שלישית ולפעמים אפילו רביעית.

קניות מאתרים בחו"ל? הצחקתם אותי, אני אפילו לא ממש זוכרת איך נראה איביי. יש לי תמונה כללית כי פעם חיפשתי שם צעצועים לחתול שלי ובסוף לא קניתי כלום כי בשביל משלוח אחד לא שווה להתחיל עם זה.

ההוצאה הכי גדולה שלי כרגע היא השכ"ד. זאת אחת הסיבות שאני רוצה לעבור.

אחרי השכ"ד וכל ההוצאות הנלוות לזה, יש אוכל. והרבה. כן, אני אוכלת הרבה בחוץ. פשוט בגלל שעם העבודה התובענית והמלחיצה שלי אין לי כל כך אנרגיות להשקיע בבישולים. וגם כי קצת נמאס לי לחשוב על רעיונות. ולמחזר.

אז הרבה הולך על אוכל בחץ. משתדלת מאוד לא להגזים. אין מצב שאזרוק 50 ש"ח על מנה בודדת בחוץ למשל. על ארוחה עסקית אולי כן.

בכלל, עכשיו עם ההחלטה שלי לא לפרנס מקומות שמוכרים בהם חזה אווז (החיה שהכי מתעללים בה והחיה הראשונה שהפסקתי לאכול כשעברתי לצמחונות, לפני בערך 12 שנה), מבחר המקומות שלי בכלל הצטמצם.

אחר כך בא החתול המהמם שלי עם כל ההוצאות שלו. רק החודש שילמתי כמעט 150 ש"ח על שק אוכל. גם החול עולה לא מעט. ועדיין זאת הוצאה זניחה יחסית. עכשיו עברה בי לרגע מחשבה לארגן קבוצת רכישה, רק שזה לא ישים במיוחד כי צריך מסה של אנשים שמשתמשים באותו חול או אוכל.

אבל הבעיה האמיתית היא שכל שקל פנוי שלי הולך להחזר הלוואות כי אני ממש רוצה לסיים איתן כבר. לחסוך במקביל לזה שיש הלוואה זה לא חכם.

קצת עצוב לי שאחרי שאעזוב פה לא יהיה לי חיסכון, אפילו לא של כמה אלפים. מצד שני, קצת התקדמתי עם ההחזרים וזה מעודד אותי.

בגלל זה אני גם עדיין לא מודיעה לבוסית שלי או לבעל הבית שלי שאני רוצה לעזוב. רוצה למשוך עוד קצת את הזמן.. צריכה את המשכורות האלו. אני עוד אתגעגע אליהן.

לפחות על התופים שעומדים לידי כבר שילמתי במלואם. וזה עושה אותי מאושרת.

ובנימה זאת, שבת שלום וחסכונית שתהיה לנו.

אחד החגים שאני יותר אוהבת. בייחוד את ליל הסדר. בייחוד שזה אצל אחת הדודות שלי מצד אמא.

אבל לא רק בגלל זה. בפסח יש לי יום חופש מהעבודה. אז אני נוסעת לצפון, לדירה שבעל הבית לשעבר שלי שומר לי, אחרי שהוא שמע שאני רוצה לחזור. לא אותה דירה שגרתי בה, אז אני קצת סקרנית לראות איך יהיה שם.

החלטתי סופית לעבור. בעיקר אחרי שהחברות החדשות אכזבו אותי שוב.

ובעיקר שעכשיו ממש לא בא לי שיגיע מחר, ואם אני לא מחכה ליום ראשון, סימן שאני לא במקום טוב בחיים שלי.

השבוע אתחיל לברר על לימודים, כדי להערך מבחינה כלכלית כמה שיותר. אם אצליח להרשם בפסח מה טוב. אני רוצה לסגור את זה כבר. קודם קאוצ'ינג ואז הנחיית קבוצות.

נמאס לי מסיר הלחץ של המרכז. מבחינה נפשית אני כבר לא כאן, אני כבר במעבר. מחכה לזה כבר.

מלחיץ אותי מאוד כל החודש הזה. הלחץ בעבודה רק הולך ומתגבר וזה רק יחמיר עד החג.. אז אצטרך הרבה כוחות נפשיים לעבור את זה.

בנתיים אני נאחזת בשבת המרגיעה והרגועה הזאת ובעובדה שעברנו לשעון קיץ.

פסח, תגיע כבר.

יאללה, עוד שבועיים וקצת.

שוב אותו סיפור. מתחילה להרגיש כמו אז, כשעזבתי את הצפון.

הרי היה לי טוב שם. אז למה עזבתי? בתכל'ס הסיבה העיקרית היתה שהרגשתי שאני לא מתקדמת לשום מקם. שאני חיה בשביל לשלם שכר דירה. שהחיים שלי נראים עוד מאותו דבר כל יום. זאת היתה הסיבה גם לדיכאון שלי אז כשהייתי שם. לא היה לזה שום קשר אליה.

ועכשיו אני מתחילה להרגיש אותו דבר בדיוק.

טוב לי, אפילו מאוד טוב לי. יש לי הכל חוץ מזוגיות. וחוץ מהעובדה שאין לי חיים כי אני כל הזמן בעבודה. שאני קמה בבוקר בשביל לשלם שכר דירה.

ואני לא אוהבת את זה. מרגישה משועבדת לבית. לאזור.

עם כמה שכיף לי פה, אולי בכל זאת כדאי לחזור. מה גם שבאמת אין לי פה אף אחד. שתי חברות שכל אחת גרה בעיר אחרת. לא בדיוק סביבה תומכת.

ואילו בצפון יש לי הכל. משפחה, חברה טובה, בעל בית שעזר לי המון בזבמנו, ויעזור לי גם עכשיו, דירה שמחכה לי, עבודה שאם שומעים בה שאני חוזרת למחרת אני מתחילה לעבוד.

אז מה אני עושה פה?

נו בסדר, רציתי לחוות איך זה לגור לבד במרכז, אז חוויתי. ו? מה הלאה?

אני רוצה ללמוד, אני רוצה להתפתח, אני רוצה להתקדם. ופה אני לא יכולה לעשות את זה כי אני משועבדת לשכ"ד.

כשאני חושבת על זה, אני לא מבינה למה כולם רוצים לגור במרכז. אה, כי אין עבודה בצפון? בולשיט, אם יותר אנשים יעברו לצפון, יהיו יותר מקומות עבודה. ככה זה. מי שבאמת רוצה לעבוד, מסתדר בכל מקום. 

אז בצפון אני לא אהיה חייבת לעבוד. אני לא אהיה תלויה בעבודה שלי כמו פה. אוכל לעבוד חצי משרה 3 פעמים בשבוע, רק כדי להחזיר את החובות שלי יותר מהר ולממן לימודים.

אוכל יותר להשקיע בלימודים. מה אני רוצה ללמוד? קאוצ'ינג. ואז הנחיית קבוצות. במילא אני חצי קאוצרית, אז שתהיה לי תעודה.

בקיצור, מה אני עושה פה? חיה לי מיום ליום. מעבירה ת'זמן בעיקר. ומרגישה בדיוק כמו שהרגשתי אז, כשגרתי בצפון והסתכלתי על החיים שלי וחשבתי אם ככה אני רוצה שהם ייראו מעכשיו ואילך. אז לא, זה הולך להשתנות.