החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

וברגע שאני מחליטה אני עושה אז מאמי, את רואה אותי הרבה יותר מוקדם ממה שחשבנו.

אחרי שעה שחפרתי למאמי ואחרי עוד שעה שבה המשכתי לחפור לחייזר ואפילו לבחור החדש שהגיע, שאני אקרא לו הילד כי הוא הכי קטן פה- הגעתי למסקנות הבאות:

א. אם אין לי מוטיבציה לעבוד חבל על הזמן.

ב. בשביל אהבה חוזרים.

ג. בארץ אני יכולה להרוויח יותר.

ד. חבל שבזבזתי את כל הזמן הזה באירלנד, אבל אם לא הייתי מבזבזת אותו, לא היה מתפתח כלום עם המאמי, אז הכל קרה לטובה.

ה. כסף זה לא הכל בחיים.

אני רק מקווה שאמא שלי לא תחטוף התקף לב כשהיא תראה אותי פתאום בבית, כי אני לא מתכוונת להודיע לה או למישהו חוץ מהמאמי מתי אני באה. הפתעה. :-)

יום שהתחיל רע ונגמר טוב- במשפט אחד.

קמתי באיחור, אחרי שכרגיל היה לי ממש קשה לקום ואפילו שלקחתי מונית איחרתי. בעסה.

קמתי במצברוח חרא. גם  בגלל העובדה שידעתי שכשאחזור לדירה אצטרך לעבור חדר והלכה השינה עם המיטה הנוחה.

אז כל הבוקר ישבתי מבואסת לגמרי, לא רק בגלל זה, גם בעיקר בגלל שלא היה לי מושג מה אני רוצה לעשות עם עצמי ועם חיי בזמן הקרוב.

החלטתי אתמול שאני חוזרת מוקדם, כמו שכתבתי. אז השאלה היתה אם לחזור בתאריך שהחלטנו עליו או אפילו עוד יותר מוקדם.

מצד אחד מרגישה שמיציתי פה, מצד שני, לא מוכנה עדיין לחזור לארץ, גם בגלל שאני צריכה לישון עם החתול שלי בחדר וזה- מסריח.

קיצר, אני בפרשת דרכים ואין לי מושג מה לעשות עם עצמי. פה יש לי עבודה ודירה, בארץ אין לי דירה משלי. אצטרך לגור עם אמא ואחרי שמתרגלים לעצמאות זה קשה לחזור..

הבלבול הזה משגע אותי.

עכשיו חשבתי לעצמי שלעזוב אני תמיד יכולה, לחזור- זה לא בטוח.

אז אולי אשאר עד מתי שקבענו לנו, המאמי ואני.

עכשיו אני מחכה שהמאמי תתחבר כבר.

יום סגול שיהיה לכם.

בייחוד כשמחורפנים.

ישבתי יותר מידיי שעות היום, זאת התוצאה.

אה, ואני חוזרת בסוף יוני ככל הנראה. המאמי שמחה. אמא שלי כנראה תשמח פחות.

זהו.