החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

התחלתי אתמול לקרוא ספר עסקי כלשהו שכבר קראתי פעם. אני אוהבת לקרוא ספרים שוב, כי בכל קריאה יש איזו תובנה חדשה שמגיעה. וגם הפעם היתה תובנה, כי הבנתי משהו שלמרות שקראתי אותו בעבר, לא הבנתי עד הסוף. 

זמן. 

זהו בעצם הדבר הכי חשוב. אנשים כמעט לא חושבים על הזמן שהם מבזבבזים. זאת אולי הסיבה שכשמישהו חולה במחלה סופנית, פתאום הוא מתחיל לעשות את הדברים שרצה תמיד. כי פתאום מבינים שהזמן מוגבל. 

אנשים רוצים לסגור חובות כדי שיהיה להם חופש כלכלי. ברוב המקרים זה אומר חופש לקנות כל מה שבא להם. בספר היה כתוב שהעשירים רוצים כסף כדי שיהיה להם זמן לעשות מה שבא להם. 

וזה נכון. תחשבו על זה, כמעט אף אחד לא חושב "היי, אני רוצה לצאת מהחובות כדי שיהיה לי יותר זמן לטייל בעולם/ללמוד/להשקיע בגינה". 

אנשים מתמקדים בחובות ולכן מה שנוצר להם זה.. עוד חובות! 

גם בבריאות זה ככה. הרבה אנשים מפחדים ממחלות כי הם לא רוצים להרגיש כאב, או להיות תלויים באנשים אחרים, אבל כמעט לא חושבים "היי, אני רוצה להיות בריא כדי שאני לא אצטרך לבזבז זמן על בתי חולים, בדיקות, וכל מה שקשור לזה, יש לי דברים חשובים יותר לעשות עם הזמן שלי". 

אז שוב ההתמקדות הנפוצה היא בכאב- היי, אני רוצה להיות בריא כדי לא להרגיש כאב, אבל מה קורה? המוח מתמקד במילה כאב ומה קיבלנו? עוד כאב, עוד מחלות.. 

גם כל מיני מכשירים שונים שאמורים לחסוך לנו זמן בעצם מבזבזים לנו זמן. למשל, דוגמה קטנה, האיי רובוט הזה, שאמור לחסוך לנו זמן בלטאטא את הבית, והמתקדמים יותר אפילו שוטפים את הבית. אבל מה קורה? הם חוסכים זמן במקום אחד, אבל גורמים לנו לבזבז יותר זמן בעבודה כדי להחזיר את התשלום עליהם.. 

אז תחשבו על זה בזמן שאתם מבזבזים את הזמן שלכם סתם. 

דאגה, לחץ, כל המצבים האלו שמובלים למתח ולבעיות בריאותיות. למה הם פה? 

הרי בסך הכל, החיים דיי יודעים מה הם עושים. 

אני חושבת שדאגה זה סימן לחוסר ביטחון עצמי. 

אנחנו לא סומכים על עצמנו שנצליח במבחנים, שנצליח לשלם את החשבונות בזמן, שנעשה את העבודה כמו שצריך.

כל זה גורם לדאגה ולחץ. אבל למה?

אם אדם מכיר את עצמו מספיק טוב, הרי שהוא יודע שהוא טוב במה שהוא עושה. אחרת לא היה עושה את זה. 

ומנסיון עבר, הרי שתמיד החשבונות שולמו, תמיד היינו טובים בעבודה או שלא עבדנו בה, וכשלמדנו דברים שאהבנו גם הוצאנו ציונים טובים. 

כל הזקנים שאני קוראת ראיונות איתם, אומרים שהמפתח לחיים ארוכים היא אופטימיות. וזה הגיוני. כי אדם אופטימי זה אדם שבטוח בעצמו, שיודע שתמיד הכל לטובה ויודע שהחיים מובילים רק לדברים טובים. 

אז אולי ברגע שנתחיל לסמוך על עצמנו קצת יותר, לא יהיה צורך לדאוג, אנשים יהיו יותר אופטימיים בלי קשר למצב הכלכלי, יהיו פחות אנשים חולים והעולם ייראה אחרת. 

זאת המסקנה שלי מהשבת הרגועה הזאת. 

שבוע טוב לכם. 

:-)

שאני לא במקום הנכון בחיים שלי. מבחינת העבודה. 

אז שלחתי קו"ח למשרה שנראתה מעניינת. נראה אם יחזרו אלי.