החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

נדמה לי שזאת פעם ראשונה שאני מחכה ליום שבת. או יותר נכון, למוצאי שבת. בדרך כלל אני מחכה ליום ראשון.

בא לי מופלטה!

וג'בבטה עם גבינה לא כשרה.

אח, הצביעות. שומרת כשרות בפסח. בכל השנה אוכלת שרימפסים בסושי (וגם לא בסושי) וגבינות לא כשרות.

תכל'ס, שומרת נטו בשביל אמא.

ביום כיפור צמה סתם בשביל הכיף, כי זה בסך הכל חצי יום בלי אוכל ואז עוד חצי יום בלי אוכל. ביג דיל.

לפחות היום מחכה לי ארוחת ערב טעימה אצל קרובי משפחה שמשקיעים בארוחות.

אני רעבה!

לא היה לי מושג כמה זמן אני מכירה אותך. עד שאתמול קלטתי. עשר שנים.

היחידה שאני מכירה יותר זמן ממך זאת חברה טובה שלי, שבעצם סוג של הכירה לי אותך. בעקיפין מאוד. ואחרי כל הזמן הזה, אני עדיין לא מרגישה שאני מכירה אותך. את כל פעם מפתיעה אותי מחדש. כל כך מסתורית. כל כך בלתי חדירה. דיסטנס מעצבן שלא משנה כמה  נדבר פתוח, זה תמיד יהיה על נושא אחד, כי הדיסנטס הזה לא מאפשר לנו לדבר פתוח באמת. עשר פאקינג שנים ואף פעם לא ישבנו לשיחת נפש שלא קשורה לנושא הזה. 

אתמול הרגשתי שהוא טיפה נשבר. טיפה. מעניין מתי הוא יישבר באמת ואוכל לדבר איתך פתוח. להכיר אותך. עשר שנים זה המון זמן. ועדיין אני לא יכולה להגיד שאני מכירה אותך.

אחרי כל מה שעברנו ביחד, אחרי שהייתי מאוהבת בך, הכחשתי, הפסקתי להכחיש, גיליתי לך. אחרי שאמרת לי לא ובגלל זה תהיי לנצח הדבילית, לפחות כאן בבלוג. אחרי שעברו הרבה מים בנהר. ועדיין אין לי מושג מי את. מי את באמת.

לא, לא מעניין אותי לגלות איך את כשאת קמה בבוקר. מעניין אותי לגלות דברים אחרים. לדבר איתך סוף סוף על נושאים שלא קשורים לנושא השיחה העיקרי  שלנו.

אולי את שומרת על הדיסטנס כי את יודעת שהייתי מאוהבת בך. אולי בגלל דברים אחרים. אולי את עם כולם ככה. מסתורית כזאת.

כל כך הרבה שאלות שאני רוצה לשאול אותך ואין לי אומץ לשאול. פאקינג עשר שנים ועדיין אין לי אומץ לדבר איתך פתוח.

מעניין מתי אני ארגיש שאני מכירה אותך באמת. מעניין מתי יהיה לי אומץ להגיד לך את זה במקום לכתוב כאן. בנתיים אני כותבת כאן.

חג שמח לך.

שולחת מלא קו"ח כבר שבוע. לכל משרה שהדרישות שלה נראות לי רלוונטיות.

חוזרים אלי היום סוף סוף ממקום כלשהו שדי רציתי לעבוד בו בגלל שחברה טובה שלי עובדת שם.

השאלה הראשונה ששואלים אותי היא מה הניסיון שלי בתחום.

אוקיי, קודם כל אולי כדאי לציין במודעה עצמה שצריך ניסיון, כי אני יודעת לקרוא ומקפידה לשים לב לדברים כאלו.

מן הסתם לא הייתי שולחת קו"ח אם הייתי רואה שצריך ניסיון.

התחלתי לגמגם להם שאין לי ניסיון בתחום. מה גם שתפסו אותי לא מוכנה, בזמן שלא ממש יכלתי לדבר.

אוקיי, אמרו לי, אנחנו צריכים ניסיון אבל אם יהיה צורך בלה בלה בלה.

איך יהיה לי את הניסיון שאתם דורשים אם אף אחד לא מוכן לתת לי ניסיון?

מלכוד 22 כזה. כנראה שבלית ברירה אצטרך לעבוד בחברת השמה. למרות שאני לא מחבבת את הרעיון הזה, אבל ככל שאני מדברת עם אנשים אני מבינה שזה שער הכניסה לתחום.

למרות שאולי אחרי החג יהיו לי יותר טלפונים. אז כדאי אולי לחכות.

מפה לשם החלטתי שאני הולכת ללמוד פילוסופיה ומשאבי אנוש. למה פילוסופיה? כי זה מה שהפתוחה מציעה בשילוב משאבי אנוש שאין בו סטטיסטיקה בכלל. חוץ מזה שזה נשמע מעניין. אז מה אם זה לא קשור בשיט למשאבי אנוש.

אני צריכה תואר אם אני רוצה עבודה רצינית בתחום. ואני במילא רוצה ללמוד משהו. אז נו שיהיה.

זה, כמובן, יקרה רק עוד שנה, אחרי שאצליח למצוא עבודה, להתגבר על החובות שלי ולחסוך קצת.

ואולי עד אז דברים ישתנו, כי אצלי דברים משתנים יותר מהר מהמילה שינוי.

מקווה ששבוע הבא באמת אתחיל לקבל טלפונים.

עכשיו אני הולכת לשטוף כלים ולצאת.