החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

מצד אחד העבודה החדשה שלי יכולה לקדם אותי המון מבחינה מקצועית, ומבחינת החזון הכללי שלי.

סוף סוף גם להרוויח שכר ראוי לשמו זה בכלל נחמד, כי נמאס לי משכר מינימום.

והעובדה שזה נמצא ממש 5 דקות הליכה מהים רק מוסיפה.

מצד שני, העבודה עצמה מונוטונית לגמרי, לא מפתחת אותי בשום צורה, האנשים שם לא לטעמי כל כך, חוץ מאולי 2-3, פלוס אחת שאיך שראיתי את הפרצוף שלה שנאתי אותה וזה ממש לא קורה לי הרבה והרבה עניין לא יהיה לי שם כנראה.

בנתיים אני שם בעיקר מהסיבות שבעד, ובעיקר שאני רוצה לסגור את החובות שלי כבר והקטע של שכר ראוי לשמו בהחלט עוזר. בואו רק נגיד שזה מעל המינימיום.

אז כן, התחלתי לעבוד. מעניין כמה זמן זה יחזיק.

בהצלחה לי.

חוץ מזה היום היתה פה וטרינרית שהזמנתי אתמול. לא הכרתי אותה ולא ראיתי אותה לפני. היא דיי הטעם שלי. איך ממשיכים מכאן, צדוק?

החתול החמוד שלי ממש לא נתן לה ללכת. אולי הוא מרגיש? הרגיעה אותי מאוד לגבי כמה עניינים.

ובנימה זו, אני מתארגנת לצאת לקראת הופעה של הדבילית. יהיה כיף.

שתהיה הטעם שלי ואני שלה, שלא תרצה ילדים, שתהיה בול האופי שאני מחפשת.

היא קיימת לה אי שם. אולי אפילו לא בארץ, אבל היא שם.

רק שכדי להגיע אליה אני צריכה להפסיק לחשוב עלייך, צריכה להפסיק לפחד להפגע כמו שנפגעתי ממך, צריכה לתת אמון וצריכה להבין למה אני בכלל רוצה זוגיות, חוץ מזה שזוגיות רצינית עכשיו תעזור לי לצאת מהדירה הזאת.

בשיחות הדמיוניות שלי עם אנשים צעקתי על מישהי שהיא דורכת 10 שנים במקום.

ואז חשבתי כמה צדקת. כי גם אני תקועה עשר שנים במקום, בתחום אחר. וגם אני עלולה להתעורר בגיל 50 ולהגיד לעצמי, פאק, העברתי חיים שלמים בניסיונות להצליח.

אולי בגלל זה עצוב לי כל כך לראות אנשים אחרים תקועים במקום. כי גם אני כזאת. תקועה.

מקווה שהצעד של מחר יעזור לי להשתחרר מזה. הולכת לדרך חדשה ולא נודעת.

ופייר? אני מתרגשת.

כן, העמימות בכוונה, תחכו למחר ותדעו.

מעניין אם אצליח להרדם.

מקווה שכן, צריכה לקום ממש מוקדם.

בהצלחה לי.

הולך להיות מעניין. מחכה לו כבר מעכשיו. למרות שאצטרך לקום מאוד מאוד מוקדם.

יום ארוך מצפה לי, אז היום אני נחה כי מחר נוסעים לדודה ולא יהיה לי זמן לנוח.

אתמול הייתי בחתונה מקסימה, שנערכה בבית פרטי.

נראה לי שזה עומד להיות הלהיט הבא. זה היה כל כך יפה, שאני פשוט לא מבינה למה לשלם הון עתק לאולמות.

נכון, בבתים פרטיים נכנסים פחות אנשים, אבל יותר אנשים מעורבים בטקס ופחות אנשים מתעסקים בטלפונים שלהם בזמן הטקס.

כי כשמזמינים את האנשים החשובים באמת ולא כל מיני כאלו שלא דיברת איתם 10 שנים ומזמינים אותם רק בשביל הצ'ק, החתונה הרבה יותר יפה ונכונה. הקרייטינג היה צמחוני/טבעוני, וסוף סוף חתונה שנהנתי מכל המנות בה, חוץ מאחת. היה פשוט כיף.

הבית הפרטי היה של דודה שלי. בית שאני מאוד אוהבת. הייתי שמחה לגור בבית כזה. הדבר היחיד שהעיב על החתונה מבחינתי היה שבדרך הביתה מת"א לפני החתונה מצאתי גור חתולים יונק שנראה בן כמה ימים. ולא היה לי איך לעזור לו חוץ מלהפיץ בפייסבוק ולנסות למצוא מישהו שיאסוף אותו לפני שיהפוך לפחם במדורה, כי זה הה ליד אזור מדורות.

גם בל"ג בעומר נהניתי. הכנתי שקית של מסמכים שאני כבר לא צריכה ושרפתי הכל במדורה. זה היה כיף. ויהפוך לנוהל.

ובנימה אופטימית זאת, שבת שלום לכולם.