החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

כל כך הרבה דברים לא בשליטתי. מחכה לתשובה מהראיון עבודה. אם לא התקשרו עד עכשיו, אני קצת פחות אופטימית בקשר לזה. אולי זה טוב, אולי עדיף שאתחיל לעבוד אחרי שאאעבור ואתרגל לדירה החדשה..

מחכה לאנשים שיראו את הדירה שלי. וגם זה לא בשליטתי אין לי שליטה על אם הם יאהבו את הדירה או לא.

קצת מעצבן כל חוסר הוודאות הזאת. אני אפילו לא יכולה לתכנן כמו שצריך כי אין לי מושג באמת מה קורה איתי.

אז קמתי עם חוסר אנרגיה מטורפת בגלל זה. עכשיו קצת התאפסתי על עצמי.

חוסר וודאות זה לא נחמד.

ובלי קשר מחר יש הופעה של הדיבלית. ווואלה, לא בא לי לבוא. מרגישה שמיציתי את כל העניין הזה. גם העניין החברתי שם כבר לא כזה מדבר אלי. אם היא היתה רוצה לשמור איתי על קשר מחוץ להופעות, אני מניחה שזה היה קורה. אז חלאס עם הצביעות.

מצד שני, יהיה ממש מוזר לא לבוא. אחליט מחר ברגע האחרון כזה. ומקסימום מחר אדבר איתה על זה סוף סוף. אולי אני באמת אנצל את ההזדמנות.

ובנימה זו, שבוע מוצלח שיהיה. מקווה לסגור כבר חוזה על הדירה שלי.

כמה שקל לפתוח דף חדש. פשוט לקום ולעזוב. למה לא עשיתי את זה עד עכשיו? בעיקר מפחד.

ועובדה, מצאתי בעל בית שנשמע אחלה, עם דירה מרוהטת לחלוטין. 

חודש הבא אכנס, גם אם לא אמצא שוכרים כאן. פשוט כי כבר לא בא לי להיות כאן. בא לי כבר לפתוח דף חדש.

והדירה מהממת.  בניין עם מעלית. 4 חדרים, כמו שרציתי. רק דבר אחד מפריע לי שם- המקחלות עם קרמיקה שחורה. מרגיש שואתי משהו. אבל אני אתגבר. וקמסימום אם יהיה לי טוב שם ואני אשאר יותר משנה אבקש ממנו לשנות את זה.

יום ראשון אמורים לחזור אלי עם תשובה מראיון עבודה שהייתי בו אתמול. כמעט לא הגעתי אליו כי היה לי בוקר חרא עם כל מיני אוטובוסים שלקח להם חצי שעה להגיע ובסוף אילתרתי משהו והגעתי בול בזמן. מקווה לתשובה חיובית ושהפעם גם אחזיק שם כי באמת שנמאס לי להחליף מקומות עבודה. 

הבעיה היחידה שלי שאני מדברת חלש וכל השיעורים שלקחתי בפיתוח קול לא עזרו פה. זה הקול שלי. וזה תמיד מפריע לי בראיונות. כי אני גם נראית שאנטי באנטי כזאת, אז בכלל זה מרתיע.

מה שהפתיע אותי שעברתי מבחן אמינות. אני תמיד נכשלת בשטויות האלו. נחמד לגלות שעברתי.

מנסה לא להיות יותר מידיי במתח לגבי התשובה ביום ראשון. קבעתי עם 2 אנשים שמאורים לבוא לראות היום את הדירה אבל אני ממש לא סומכת על זה שזה יקרה, מרוב שקבעו איתי ולא הגיעו/ביטלו.

ובנימה זאת, אני הולכת לבשל לי משהו לשבת. מקסימום יפתיעו אותי באמצע הבישולים.

ולמה אנשים ממשיכים את העניין המפגר הזה? מה טוב בלקום ב5 וחצי במקרה הטוב כדי להגיע לעבודה ב8? מילא לקום כדי לראות את הזריחה ולעשות מדיטציה.. אבל לקום ללחץ? בע.

עוברת על לוח דרושים.. כל המשרות המעניינות מתחילות בשעות שאין מצב שאני מתפקדת בהן. או יותר נכון, בשעות שבימים כתיקונם אני רק מתעוררת, וזה אם אני צריכה לצאת מהבית מוקדם..

ועבודת ערב זה לא בשבילי. אלא אם זה במשמרות אז אולי, אבל לא כדרך קבע. זה משבש את כל היום.

חוץ מזה מדברת עם אנשים על הדירה. בנתיים רק טלפונים ואף אחד לא בא לראות. מתה כבר להיות אחרי זה.

אפשר להריץ קדימה לספטמבר? גם אהיה אחרי המעבר, גם החופש הגדול יסתיים ואני אנשום לרווחה כי לפחות ילדים יהיה משעמם ופחות חתולים וכלבים יסבלו.

ובנימה זאת, אלך להמשיך לחפש עבודה נורמלית. שבתקווה שאחזיק שם יותר משנה.