"אני מבין בנושא הזה אני אעזור לך".

*מה שמזיז מיתרים בלב*

אההההה

אז הכנפיים האלה זה בעצם היה סרטן כל הזמן הזה?!?! טוב שלא מצאתם מטאפורה יותר הזויה וקשה להבנה.

ולאחר תקופת פגרה ממושכת, כשעליתי על המסלול הרגיל שם בפארק בעת השקיעה נוכחתי לדעת שהדודה צדקה: הרגליים זוכרות איך לרוץ, התנועה המונוטונית טבעית בשבילן כאילו  מאז ומעולם פעלו השרירים בקרסול ביתר שאת. רק הלב קצת מתקשה לאזן פעימות, כאילו לא זוכר איך פועלים בשעת מאמץ.

הו וול, כנראה יש דברים שהלב בכל זאת  שוכח.

ואני שומעת על משהו ממש ממש מרושע שמישהו אחר אמר ועשה ואני אומרת כמה שהבן אדם הזה אידיוט ונוראי ודוחה ובלב חושבת ש'אומייגאד אני גרועה בדיוק כמוהו'. ונכון שהנסיבות היו אחרות וזו אמת שהתנצלתי כבר אין ספור פעמים התנצלות כנה מהלב ואני מוכנה להתנצל שוב, ונכון שבאופן פורמלי כבר נסלח לי. אבל האפקט הוא אותו אפקט ובמעשים יש את אותה כמות רוע. איך יכלתי להיות פעם כל כך אכזרית?

הדמות שבמראה נועצת בי מבטים מלאי שנאה. 

כוסאמא שלך בסדר?

אני מצטערת אני עשיתי את הכי טוב שיכלתי וזה מהזה כאב.