החלטתי שפוסט אחד אקדיש לסתם פרטי טריוויה קטנים. סתם לשם האיזון, ולשם זה שאני משהו להתעסק בו כרגע בדחיפות.
-אין לי אייפון/גלקסי. אני ממש גרועה עם מסכי מגע.
-אני אחד האנשים היותר מבולגנים שאני מכירה. החדר שלי תמיד הפוך, תיקי היד שלי תמיד יהיו מלאים בזבל (כרטיסיות אוטובוס, שפתונים, מצתים, טמפונים וכו) וכרגע אין לי בגד מקופל אחד בארון. אני ככה מאז שאני זוכרת את עצמי.
-יש לי נטייה לאגרנות. סבתא שלי ז"ל הייתה שופוהוליקית ואגרנית כפייתית, ואני חוששת שהגן הזה עבר גם אליי. אני אוגרת שטויות שאני לא מסוגלת להפטר מהן. בגדים, ספרים, ברכות יומולדת מכיתה ו', תכשיטים, ועוד). לאחרונה אני משתדלת לעשות משהו עם זה, אפילו הצלחתי להעיף כמה ספרים וכמה בגדים שבאמת לא בלי יותר מדי כאב לב. חייבת לציית שגם התוכנית hoarderers עזרה לי מאוד. תמיד נחמד שיש אנשים במצב גרוע משלך.
-החג האהוב עליי הוא פורים. תמיד היה. בשנים האחרונות הוא הפך להרבה פחות אהוב, כי כל החברים שלי מעפנים ולא מוכנים להתחפש איתי. מה שווה פורים בלי תחפושות?
-אני מקבלת קצבת נכות מביטוח לאומי כבר 3 שנים. כ2050 לחודש או משהו כזה. 100% נכות נפשית.
-יש לי 6 קעקועים, כולל אחד שמשתרע על כמעט חצי גב. כנראה שאני לא נראית כמו מישהי עם 6 קעקועים, כי יותר מדי פעמים כשאיזו נשמה טובה
שמה לב לאחד מהם ומזדעקת "יא, יש לך קעקוע?!" ואני עונה שיש לי 6, ואז כולם פוערים מולי פיות בתדהמה. זה מצחיק.
-רוב האנשים מספרים שהרושם הראשוני שאני יוצרת הוא תמים לחלוטין, ושזה ממש מפתיע לשמוע אותי מתחילה לקלל פתאום, או להראות את הקעקועים. ואם אני במקרה אומרת משהו בעל אופי מיני בוטה הם בכלל בשוק.
-אני לא זוכרת עם כמה גברים שכבתי. איפשהו באיזור ה20+.
-והיו גם 3 בחורות. היו 4. איך יכולתי לשכוח אותה?
-מוזיקה זה אחד הדברים החשובים לי ביותר בעולם, ואחד הנושאים היחידים שאני מרשה לעצמי לחפור עליהם (שונאת חפירות), אבל אני ממש שונאת את השאלה "איזה מוזיקה את שומעת". אני שומעת הרבה דברים. אני גם לא אוהבת כשאנשים מכינים רשימות כאלה של כל הלהקות שהם "שומעים". זה תמיד נראה לי קצת מיותר. כאילו הם מנסים להרשים מישהו. לכן אני לא אכין רשימה כזאת כאן, אבל מי שמכיר אותי באופן אישי מוזמן לשאול, רק שיצפה לוואחד חפירה 
-אני שונאת לשתות כי זה לא עושה לי טוב עם התרופות, שונאת רעש ושונאת כמויות מסיביות של אנשים. מכך ניתן להסיק שאני פשוט שונאת "לצאת". נמאס לי להדחק כמו סרדין בקופסה, לשמוע מוזיקה מעפנה בפול ווליום, ולהעמיד פנים שאני נהנית. והריח של הסיגריות אח"כ. דוחה.
-אני האכלנית הכי בררנית בעולם. יש רשימה ארוכה מאוד של דברים שאני לא אוכלת לא אכלתי לעולם (באמת, הכנתי כזאת מתישהו) והיא תגרום לכל אדם בוגר להרים גבה. ירקות אני לא אוכלת כמעט בכלל. גם גרגרי חומוס לא באים לי בטוב, בגלל זה אני מוכנה לאכול רק חומוס צבר, וחומוס של חומוסיות מגעיל אותי. וכמובן שאין מה לדבר על אוכל "גורמה" כי אני לא אוכלת כמעט כלום ממה שמשתמשים שם.
-אני גם לא שותה קפה. פשוט לא טעים.
-אף אחד לא יגיד עליי שאני טיפוס פחדן, אבל יש לי מספר פוביות לא ברורות שגורמות לי להתקפי חרדה. מקומות סגורים, צפירות, כפות רגליים (מגעיל אותי רק לרשום את זה, באמת) ותולעים.
-נמאס לי לדבר על עצמי. עד הפעם הבאה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MementoMori