כואב אבל מאושר

האימון של יום שני בראש מהבוקר.

יודע שצריך לנסוע לנהריה ליועץ מס לחתום על הדו"ח השנתי מוקדם בבוקר אבל דוחה ודוחה עד שעה 10. הכנתי לעצמי דיסק שירים נחמד. אחד השירים הוא של stiller עם Sophie Ellis Bextor שאח"כ עברה לשיר לבד (לפי ההמלצה של makoko).

בסוף נסעתי לנהריה. זכרתי את הפעם הקודמת שנסעתי לכיוון הקריות עם הבת שלי ועל הכביש שמוביל ממזרח למערב הייתה תאונה. לא משהו פשוט. היה לי דחף עצום לצלם. מלבד הצורך הקמאי להוציא צילום מזעזע יש לי גם רצון להראות את הסטטיסטיקה של הזוועה.

רק שתדעו שכמעט כל פעם שאני עושה נסיעה של מעל חצי שעה אני רואה איזו שהיא תאונה.

אבל אז לא צילמתי.

ביום שני כשנסעתי לנהריה על אותו כביש ואולי אפילו באותו מקום שוב תאונה. עצרתי את הרכב בצד וצילמתי.

תאונות הן שגרת יומנו אבל 90 אחוז מהן אינן מגיעות לידיעת הציבור.

הייתי אצל היועץ לחתום על הדו"ח השנתי. הייתי בטוח שצריך לשלם אבל לא הייתי צריך. נחמד.

בדרך הביתה עצרתי כמעט בכל סופר אפשרי ולא ידעתי בדיוק מה אני רוצה. נכנס, מחפש משהו ערטילאי ויוצא.

הגעתי לשוק בכרמיאל ומצאתי שם 3 זוגות גרביים ב- 10 שקלים. קניתי שלישיה לבן ושלישיה לבת. גרביים בסדר. הם כבר לובשים אותם ומפסוטים. עכשיו שאני יודע אני אחזור לחפש עוד לבן. הוא מחסל גרביים מקצועי.

בסוף חזרתי הביתה. אוכל לילדים.

היינו מתוכננים ללכת לבריכה (עשינו מינוי ממש זול באמירים) אבל התגלה שהבריכה פתוחה בינתיים שישי שבת ולא ימי חול עד סוף השבוע הזה.

 סיפרתי לבן הארי פוטר מתוך הסריקות שסרקתי את הדפים האחרונים של הספר הרביעי (הספר היה של ספריית הביצפר והוחזר). בגלל האימון המאוחר בימי שני אני מספר לו מוקדם.

התאפקתי לא לבכות מהתרגשות כשסיפרתי לו את סוף הפרק כשהארי נלחם בלורד וולדרמורט וכל הנשמות האבודות שהמכשף הרשע הרג יוצאות לו מתוך השרביט כולל ההורים הרצוחים של הארי. וכולם מסביבו יוצרים חומת מגן ערטילאית ומדברים איתו..

הביך אותי המחנק בגרון.

מתארגנים לאימון. אוספים טרמפיסט קבוע בדרך.

האימון או "דברים שסיפרתי לבת שלי בדרך הביתה"

אני מגיע כהרגלי לאימון של יום שני בחשש. האימון מתחיל: יורי ואני עושים תרגילי כוח לחימום. חבל שהסנסיי לא אמר ללבוש קימונו. תמיד הוא אומר. בתרגילי הכוח כל בן זוג צריך לדחוף את יריבו (כמו מתאבקי סומו) לצד השני. אלא שיורי פשוט מרים אותי באוויר כל פעם הוא מרגיש שאני דוחף אותו (ואני דוחף אותו כל הזמן, הוא לא יכול עלי). הבעיה שבמקום לתפוס את הקימונו שלא לבשנו הוא תופס לי את המתנים ופשוט לחץ לי על הצלעות באיזה מקום וכואב לי מאד מאז. (דיברתי עם הסנסיי בטלפון היום והוא טען שאף פעם לא תופסים את הקימונו בתרגיל הזה)

 יורי ואני עושים תרגילי קרב מתוכננים. אני לומד דברים חדשים. הכאב בצלעות לא עוזר.

עובר כמעט כל זמן האימון ואני מתחיל להרגע. לא קרה שום דבר דרמטי וגם כנראה לא יהיה. אפילו אם עכשיו נעשה קרבות. מה כבר נשאר מהזמן?

וחוץ מזה אני לגמרי רגוע מקרב עם יורי. הוא ואני שומרים אחד על השני.

הסנסיי נואם לנו שעה ארוכה על רנדורי. שפירושו קרב איטי, שמאפשר ליריב לחסום ומשמש לאימון בסיסי חשוב מאד.

הוא אומר שכמובן אין לו התנגדות שזוג שמרגישים שרוצים להאיץ את הקצב יכולים.

אז יורי ואני מתחילים בקרב ולתדהמתי הרבה יורי חוטף אמוק.

בדיעבד, אח"כ חשבתי שאולי הסנסיי דיבר איתו. כאילו, אחרי הקרב עם החבר שנכנסתי בו חזק אז אולי הוא רצה שגם אני ארגיש את זה. (סנסיי, זה נכון?)

הוא מתקיף אותי חזק, מעיף אותי באוויר ומנסה להפיל אותי כל הזמן. הוא מחייך ואני לא מבין איפוא הרנדורי. הוא, שכל הזמן עסק בזרימה ובאיטיות פתאום עובר לכסאח.

נוסף לכל הצרות לא לבשנו מגינים. אז מהר מאד הרגשתי כאבים ברגליים ובידיים ובכל מקום בגוף.

מהר מאד חטפתי אגרוף באף.

זה היה מצחיק כי בדיוק בהתחלת הקרב האבא שמצלם עם המצלמה שלי התחיל לצלם ואמר: "רגע רגע, לא הספקתי לצלם את זה, אתה יכול עוד אחד?"

כמה שזה היה מצחיק זה היה כואב.

מזמן לא חטפתי אגרוף באף. משום מה הייתה לי הרגשה של סוף העולם כזה. כאילו שברור שעכשיו יצא לי דם מהאף ואלך לשטוף פנים ולהחזיק את הראש למעלה. נכון ככה עושים?

אבל לא דיממתי בכלל. מוזר, ואני תמיד הייתי כזה שמדמם מהר סתם מהחמסינים או מכל דבר.

כנראה שמשטר הבריאות החדש עושה לי טוב.

אח"כ היה עוד אגרוף בדיוק באותו מקום. אוףףףף. גם כן לא דיממתי.

הקרב ממשיך.

אח"כ הוא ראה שאני חוטף יותר מדי אגרופים בפנים אז עבר לסטירות. רק כדי לסמן לי שבעצם הייתי יכול לחטוף אגרוף.

אבל זה קצת משפיל. מתי שהוא החלטתי גם כן להחטיף לו סטירות אז זה הפך להיות קרב של סטירות.

הקטע המצחיק מאד היה ששנינו, עייפים וגמורים מעיפים סטירות אחד לשני וכשאני מצליח להכניס לו כמה סטירות מוצלחות אני עושה כזה "האאאא" מצחיק והוא גם כן וכולם צוחקים משני הפסיכים (אנחנו). וכמו שני מתאגרפים עייפים אנחנו מנצלים את ההזדמנות של הצחוק כדי ליפול איש על רעהו בחיבוק דביק ומלא זיעה....

הייתי גמור אחרי הקרב הכאילו איטי הזה. מזל שהייתי בלי הכפפות האדומות. הרגשתי כבר בבירור שהכפפות האלה הן כמו כפפות קסם. ברגע שאני לובש אותן אני נתקף חמת רצח. סתאאםםםם... אבל ..

בצומת עמיעד עוצרת אותי משטרה. בדיקת רשיונות. הביטוח ורשיון רכב עלי ורשיון נהיגה בבגאז בתיק השני. אני יוצא בצליעה (כולי חבול ופצוע) וניגש לקחת את הרשיונות. זה לוקח זמן. הכל לוקח זמן. בסוף השוטר המבוגר יותר אומר לי שאם לא שמתי לב אז בפניה ימינה עברתי מייד לנתיב שמאלי ולא כחוק. עשיתי לו פרצוף תמים וכנוע ואמרתי שאני מצטער, שאני אסע יותר לאט בפעם הבאה.

טוב, זה היה שקוף שלא בגלל זה הוא עצר אותי ורק בגלל שלקח הרבה זמן חיפש איזה שטות להגיד לי. שיהיה להם לבריאות.

אח"כ הבת שלי קיבלה את כל ההרצאה שכתבתי בפוסט על תאונות הדרכים ועל שאר האסונות. הסברתי לה למה המשטרה מעדיפה להתעסק עם בדיקות רשיונות ואנשים שפונים ימינה בנתיב הלא נכון ואלה שנוהגים מהר מדי. כל הדברים האלה קל להוכיח וקל להוציא כסף. בסוף הכל עניין של כסף. אם המשטרה תארוב לכאלה שעוקפים עקיפות מסוכנות יהיה לה הרבה יותר קשה להוכיח והכסף לא יכנס למדינה כל כך מהר אבל אולי זה יפחית קצת את התאונות.

היום, יום שלישי חשבתי אימון בערב אבל התגלה לי שיש מסיבת סיום לבן בדיוק באותה שעה של האימון.

אז עוד מעט נצא לביצפר. הבן כבר הבטיח שאצלם את הריקודים שהם עושים בוידאו ולא בדיגיטלית כדי שיהיה מספיק.

אימייל גדול

כבר כמה חודשים שמדברים על גוגל שמציעה 1000 מגה נפח חינם לתיבת דואר. כששמעתי על זה לראשונה חשבתי שמישהו כאן נפל על הראש.

היסטוריית המייל שלי היא בחיפוש נואש אחרי תיבות דואר חינמיות שתומכות בעברית ונותנות גודל סביר.

וואלה היה הבלעדי בימים עברו גם מבחינת הגודל וגם מבחינת העברית. עם הזמן הוא נהיה איטי.

אח"כ גיליתי את אינטרמייל עם 25 מגה והעברית בסדר. אבל התגלה שיש לו עוד באגים ולא יכולתי להשתמש בו בצורה שוטפת ובלעדית. השארתי אותו על אש קטנה וחיכיתי שהבאגים יתוקנו. בינתיים גיליתי את ספידי שנותנים 12 מגה וחוץ מזה שהדואר שלהם ממש פרימיטיבי אבל הוא מהיר ויעיל. אז התחלתי לעבוד עם ספידי.

גוגל התבררה כמוקש. הם אכן נותנים את הגודל המדהים הזה אבל הרעיון הוא שהמשתמש לא ימחוק שום מייל והם ישתמשו במיילים שלו. אולי לא מייד אולי לא עכשיו. אבל מתי שהו.

נשמע נורא. האח הגדול במיטבו.

בינתיים, בשקט בשקט YAHOO נותנים לנו 100 מגה. כל מי שמנוי על YAHOO ובודק את המייל שלו בימים אלו מגלה שיש לו מאה מגה בתיבת הדואר.

100 מגה זה מצוין. אין צורך יותר מזה. מדוע לא השתמשתי ביהו כל הזמן? כי הם נתנו 4 מגה. וזה גודל אפסי.

עם 100 מגה והמסנג'ר של יהו עברתי לשם בלעדית. פתחתי עוד 2 תיבות דואר שם ואני מסודר. אפשר קבצים עד גודל של 10 מגה. בהחלט נחמד.

פתאום מתגלה שיש עוד ועוד חברות שנותנות חינם 1000 מגה. מה קרה לכולם? השתגעו?

הוטמייל הבינלאומי של מיקרוסופט שנתנו היום את האימייל הכי קמצני של 2 מגה יתנו בקרוב 250 מגה. שמחת זקנתי. עד שלא יסדרו (והם יסדרו) את בעיית דואר הזבל שם לא מתקרב אליהם.

עכשיו הודיעה וואלה שהיא מתחילה להמיר היום חלק מתיבות הדואר של המשתמשים החינמיים שלה לתיבת דואר של 1000 מגה.

רק לחשוב על זה ששנים הם מוכרים לנו תיבות דואר של 20 ושישים ומאה עשרים מגה בכסף. איך פתאום הם עוברים לאלף מגה חינם? לחלוטין לא מובן.

אוכל, השמנה וטלווזיה

אחרי הסידרה המשונה של מירי לא חסה יצאה מיקי חיימוביץ בסידרה חיננית קצת יותר על בעיית ההשמנה. הכתבה הזו בוואלה קצת קוטלת אותה אבל אני בכל זאת הקלטתי והפנמתי כל מיני דברים.

אז מסתבר שהיפנים רזים. והאמריקאים שמנים. כל האחרים באמצע.

ולמה ככה?

לפחות חלק מהסיבות הן הרגלי האכילה הזוועתיים של האמריקאים והרגלי האכילה המסורתיים והמיוחדים של היפנים.

האמריקאים אוכלים וקונים אוכל בגדול. מיקי הראתה אתמול בשידור את מיכלי הגלידה של 5 קילו. את דליי החמאה הענקיים את שקי החטיפים הגדולים וכמובן את אתרי הג'אנק פוד העמוסים בקצפת וסוכר.

לעומתם היפנים אמנם יודעים לאכול ג'אנק פוד אבל סטטיסטית הג'אנק פוד הוא לא "אין". מסעדות הג'אנק פוד שלהם מכילות אוכל מסורתי יפני שהמתכונים שלו הוכנו לפני אלפי שנים. הכל בקטן. דוגמיות של מזון והרבה דוגמיות שונות. האוכל עצמו מבוסס על סוגי אורז, סוגי ירקות וסוגי דגים.

אני ממשיך בדיאטה שלי. פחות או יותר בהצלחה. עד הצהריים לא אוכלים כלום מלבד פירות ושתיה (בירה זה חופשי? כן, כן כן). הרעיון אח"כ הוא לפני הכל לעשות סלט ירקות ירוקים. עם עגבניות בלי עגבניות. לא משנה. קודם לאכול צלחת סלאט ואח"כ להתנפל על הבשר, על הלחם או על מה שיהיה. ורצוי שלא יהיה מעורבב. ז"א לחם אז מוצרי לחם. פחות או יותר. כבר אמרתי שאחותי טוענת שלחם ומוצריו עם סלט חומוס זה שילוב מוצלח? טוב. אז שיהיה.

תזכורת קטנה למי שהגיע עד הלום

דברים שאמרתי כבר בעבר:

שיטה מהירה לפיתוח כושר: קפיצה על חבל – 5 דקות ביום מספיק. הספורט הכי בריא הוא שחיה.

תרופה נגד גרון כואב: גרגור מי מלח 3 פעמים ביום (זה טוב גם למניעת ריח רע) ואכילת שום, עשבים ירוקים (פטרוזיליה וכו'), שמן זית, וודקה. (לא חובה לערבב הכל).

שותים לפני האוכל ולא אחרי האוכל.

מי שאוכל הרבה עלים ירוקים וצורך מעט מלח לא זקוק לכל כך הרבה שתיה.