בגדים

איץ ני סאן

לפני שאספר על בגדים, שזה הנושא הראשי בפוסט הזה, אז מזל טוב לעצמי שעברתי את האימון של יום שני בלי שום כאבים ובלי חבלות ומכות.

יום ראשון הוא יום ככה ככה כי לפני עוד יום שני ושלישי. יום שני הוא האימון הקשה. יום שלישי (היום) הוא הכי קל כי קצר ואחריו כל המשך השבוע ללא אימונים (האמת שהייתי צריך להתאמן כל יום בבית אבל אני עצלן מדי).

הסנסיי עושה לנו כבר כמה פעמים אימון שכולו הכנה למבחן לחגורה כחולה פס סגול בגוז'וריו שנעשה בסמינר באוגוסט. עושים את כל הקאתות ואת כל הקיהונים. אז ביום ראשון עד שהמורה הדריך את התלמיד החדש בקאתה הראשונה שלו הוא ביקש ממני לספור להם את התנועות.

אני בלי משקפיים. ספרתי להם קאתה אחת. קאתה שניה. קאתה שלישית. וחשבתי שזהו. אבל המורה ביקש ממני גם את הרביעית ולא שמתי לב. עמדתי ב"יוי" וחיכיתי שהוא יספור לנו את הרביעית. כולם מסתכלים עלי וצוחקים ולא שמתי לב. אז ספרתי להם גם את הקאתה הרביעית.

איץ' זה 1

ני זה 2

סאן 3

בשביל קאתה אני בדרך כלל לא סופר יותר מזה כי זה מבלבל.

ביום שני (אתמול) היה אימון קשה כרגיל. המון תרגילי כוח. יורי ואני הזוג המושלם. תרגיל ראשון מרימים אחד את השני (לפי תור) שק קמח וסוחבים לקצה השני של הדוז'ו וחזרה. סחבתי אותו (הוא בטח 120 קילו) ואח"כ הוא סחב אותי. כשחזרנו אמרה לנו אחת המאמנות בתדהמה: "מה, הרמת את יורי?"

טוב, אני יחסית קטן אבל יש לי כוח לא פחות מיורי.

אח"כ המשך תרגילי כוח עד שהיינו גמורים. בחצי השעה האחרונה קרבות. הפעם המורה הדגיש שהקרבות יהיו איטיים ולצורך הלימוד ולא להיכנס בכל הכוח.

למרות זאת יורי היה תוקפני כרגיל אבל איכשהו הצלחתי לשרוד.

אח"כ החליפו בני זוג.

למרבה הפלא המורה אמר (אולי בחוסר ברירה) שאני אהיה עם הבת שלי כי כל הזוגות היו כבר תפוסים).

איך שהתחלנו את הקרב (פעם ראשונה בחיים) אז היא אומרת לי שהיא אבל לא עושה לאט. הרי זה ממילא לא יכאב לי. לא היה לי כוח להתווכח איתה אבל ניסיתי בכל זאת להסביר לה שלאט זה יותר קשה ממהר. זה דורש שליטה וזה מלמד אולם לשווא.

ילדים.

אח"כ היא כל הזמן אמרה שאני נורא מזיע וזה איכס.

אח"כ החליפו זוגות שוב והיא הייתה עם יורי. חחחחח... בנסיעה הביתה היא אמרה שלא מבינה את עצמה איך אמרה שאני איכס עם הזיעה כי יורי היה פי 10 מגעיל עם כל הזיעה שלו והוא התמרח עליה כל פעם ומרח על הפנים שלה... היא הצתמררה ואני צחקתי.

נסענו משם לקניון החדש בראש פינה וכאן מתחיל בעצם הסיפור שלי על בגדים

בגדים

קצת התערטלות נפשית כאן.

אני נטורליסט מוצהר אבל פחדן.

ז"א לא אוהב בגדים אבל לא מרגיש לגמרי נוח ונינוח עם העירום. זה דורש ממני בכל זאת מידה מסוימת של מוסכמות חברתיות.

כך הייתי כבר שנים רבות. לא זוכר מתי זה התחיל אבל בנואייבה אחרי הצבא זה היה המקום הראשון שהעזתי ללכת עירום בחולות. לפעמים לבוש ג'לאבייה ומתחתיה כלום ולפעמים סתם לבוש בכלום.

אף פעם לא הייתה בעיני חשיבות מיוחדת לבגדים. מן הסתם ירשתי את זה מההורים. לא זוכר את עצמי נלחם מעולם על בגד או נעל. לא זוכר דיונים על בגדים.

ואכן, כשהתבגרתי, תמיד לבשתי סמרטוטים. בגדים יד שניה, בגדים שקיבלתי במתנה. ובגדים שקניתי במבצעים למיניהם.

זה כבר לא היה קשור לכסף. אולי זה קשור לחסכנות הרומנית (אני פרסי?) אבל זה הסתדר טוב עם המצב הכלכלי שלי שמעולם לא היה מזהיר.

הארונות שלי מלאים (עד היום יש לא מעט) בגדים שקיבלתי מאבא שלי, מכנסיים מגיל 13 (מזל שאני רזה) ובגד ים (באמת נעלם לי בזמן האחרון) מגיל הילדות. אני מת עליו כי הוא קטנטן ועושה לי מראה צעיר.

לא קולט איך אשתי מעולם לא טרחה לעשות לי שיחות מוטיבציה בעניין הזה. בעצם, כשאני כותב את המילים האלה אני הרי גם לא הבנתי אף פעם למה לא עשתה שיחות מוטיבציה בעניין אחר, חשוב הרבה יותר.

ולא שהיא לא אמרה לי על בגדים שקנינו לי שהם ככה או אחרת אבל אני חושב (ממש לא זוכר כבר) שהיא נכנעה לשיגעונות הנוחיות שלי. הבגדים שלי היו צריכים להיות נוחים לי. הרבה בגדי כותנה, הרבה בגדים רחבים, שיהיה אוויר, שארגיש שאין בגדים.

לפני כמה שנים התחלתי להיות נטורליסט מוצהר והתחברתי עם אגודת הנטורליסטים הארצית כאן.

הייתי בארוע אחד משותף שלהם בחוף ינאי. וזו הייתה חוויה מרתקת בשבילי למרות התמיהות שהיו כרוכות לי בזה.

אני עדיין לא מבין איך אני, מורה וטכנאי מחשבים בישראל, מי שעשה קורסים לחברת קוקה קולה ולחברת טבע, יושב ישיבה מזרחית בעירום מלא בחוף ינאי בבוקר שבתי מדהים לפני שנתיים וצופה בעיניים משועשעות בעשרות ג'וגיסטים שחולפים על פני בחוף.

לא חושב שהתכוונתי למצב כזה.

לא חשבתי שאני אהיה עירום קבל כל העולם. חשבתי שזה יהיה משהו פרטי של הקבוצה.

אבל נו, טוב. תמונה אחת צנועה מתוך הסיטואציה הזו אתם יכולים לראות בתמונה שלי בבלוג או בתפוז בכרטיס האישי.

ו... לא, הפוסט הזה לא פוסט על המפגש הנטורליסטי בינאי וגם אל על הנטורליזם שלי. אבל זה קשור איכשהו לבגדים.

אני חושב, שמאז אותו מפגש הרשיתי לעצמי להסתובב נטול תחתונים בכל מקום.

באופן עקרוני אני שונא בגדים ושונא תחתונים במיוחד. סובל מחום מוגבר באגן והזעה. אז מי המציא את זה בכלל?

יום אחד גם הופעתי לאימון הקשה של יום שני בלי תחתונים וזה היה קצת מוגזם כי המורה ישר קלט את זה ואמר את זה בקול רם.

זה היה מביך.

מאז אני מקפיד לפני האימון להתלבש בצורה מהוגנת יותר.

יש לי עוד סיפורים נוספים שקשורים לעירום אבל אני לא מספר בינתיים.

לפני כשנה, בשיא הקשיים הכלכליים, אשתי אומרת לי: "בוא, הולכים לקסטרו וקונים לך בגדים, לא חשוב כמה זה יעלה".

בדרך כלל הייתי נעמד על הרגליים האחוריות ומתנגד. לקנות בגדים יקרים זה בזבוז.

לא יודע איך הפעם נתתי לה לגרור אותי לשם.

הרעיון היה שאני לא יודע להתלבש. אין לי טעם בבגדים וקאסטרו, מה שטוב אצלם שהם יודעים לבחור בגדים. יש להם זבנים שזו המומחיות שלהם.

אז הלכנו לקאסטרו בכרמיאל בסנטר.

קנינו בגדים יפים.

המחיר היה בשמיים.

הצלחנו להוציא מזומן מהכספומט מהמינוס שלנו ושילמנו.

הכי אני אוהב את הנעליים שקנינו.

אני זוכר איך עמדתי שם מוקסם והסתכלתי על הנעליים המדאימות האלה ואז משהו נשבר בי.

פתאום הבנתי משהו שלא הבנתי כל החיים.

פתאום רציתי שיהיו לי בגדים יפים.

הנעליים האלה פשוט כישפו אותי.

מה שהיה במיוחד מדהים היה ששבוע קודם קניתי לי 2 זוגות נעליים כל כך אופייניות לתפיסה הישנה שלי.

נעליים מצוינות ואני בהחלט משתמש בהם אבל ממש לא דומות לנעליים האלה.

שני זוגות הנעליים שחורות (כך שזה יהיה דו שימושי, גם אלגנטי יענו). זוג אחד כמו נעלי התעמלות נמוכות וזוג שני נעלי שלושת רבעי זמש, גבוהות, רכות ונוחות.

הראשונות עלו 100 שקל. השניות 200 (אח"כ מצאתי גם אותן במקום אחר ב- 100).

(הערה: עוד לא הבנתי אם אומרים שני זוגות נעלים או שתי זוגות נעליים. "זוג" זה זכר. נעליים זה נקבה. לגבי אופניים שיגעו אותי אבל אני כבר לא זוכר עכשיו)

הנעליים שקניתי בקאסטרו עלו 400 ₪.

בחיים שלי לא קניתי נעליים ב- 400 ₪. לא נעליים ולא שום בגד.

אבל פשוט לא יכולתי לעמוד בפני הנעליים.

גם שתי חולצות ושני מכנסיים במחיר אסטרונומי קנינו שם.

היום בדיעבד, אני יודע שהייתי עושה אחרת.

אבל הנעליים בהחלט היו פריצת דרך.

מאז, חל אצלי שינוי מסוים בתפישת הבגדים.

לא נהייתי פחות חסכן. אני קונה בגדים בעיקר במבצעים בפוקס ובגלי אבל התחלתי להתייחס לצורה שלי ולקנות בגדים שיחמיאו לי. ולא להאמין, קניתי לי לבד גם שני זוגות סנדלים אלגנטים ולא זולים כל כך.

זוג אחד סנדלי האש פאפיז מגניבים. גם כן במבצע בגלי במחיר 180 ₪. אני מאד אוהב אותם וקיבלתי חיזוקים מהבת והאישה. זוג שני העזתי וקניתי כפכפי אצבע מעור. משהו מגניב במאה שקל. אני הולך איתם כל הזמן. זה גם אלגנטי וגם נוח.

בכלל, הבת והאישה ובייחוד הבת הן מעצבות האופנה שלי ואני מעצב האופנה שלהן מאז השינוי שחל בי בנושא הביגוד. את אשתי עדיין לא הצלחנו לשכנע ללבוש בגדים שיחמיאו לה יותר. דווקא בנושא הזה הבת שלי ואני בדיעה שהיא יכולה ללכת עם בגדים צעירים יותר אבל זה לדבר לקיר.

אתמול, אחרי האימון בתשע וחצי בלילה בדרך הביתה, עצרנו בראש פינה ונכנסנו לפוקס. הבת שלי מחפשת שוב בגדים.

המבצע: 3 פרטים ב- 100.

בזמן האחרון היא קונה לעצמה מכנסונים קצרצרים סקסיים מדליקים מכל הסוגים. אני בעד.

אתמול גיליתי שהיא לא הולכת אף פעם עם חצאיות מיני. מתביישת.

הציעו לה שם הזבניות חצאית מיני שחורה מדליקה ואני מאד התלהבתי.

היא התלבטה והתלבטה ובסוף קנתה.

אני קניתי לי עוד 3 מהחולצות הקצרות של פוקס שאני מאד אוהב ועוד חולצה קצת יותר יקרה. חולצת כפתורים אלגנטית שחורה עם הדפס פרח שרואים רק בזווית מסוימת.

אם היה לי ספק אז הבת אמרה שזה יפה מאד. גם אשתי התלהבה.

עכשיו אני מחכה לראות מתי הבת שלי תתחיל ללכת עם החצאית. אני בטח לא אגיד לה כלום. אבל זה נראה לי התחלה טובה לנשיות שלה.

הרגשתי קצת מביך למדוד שם מכנסיים לעצמי כי הייתי מחוסר תחתונים כרגיל אבל בסוף שמתי זין.

בכל מקרה לא קניתי מכנסיים כי לא היה שם מבצע מיוחד למרות שלא היו יקרים.

בסוף אני כנראה אקנה.

ללא ספק למדתי כמה דברים על בגדים ועל אופנה ועל עיצוב ועל איך אני צריך ורוצה להתלבש.

אבל עדיין אני מעדיף להיות עירום.

בדיעבד, אני חושב שזה לא בדיוק הפוסט שהיה לי בראש על בגדים אבל לא נראה לי שאכתוב עוד משהו בנושא הזה.

יאללה, מקלחת ולישון.

מחר יום חדש.