Frozen

עבר הרבה זמן מאז שהייתי בחדר של בנים. 

ואני מתגעגעת. 

אני מתגעגעת לריח המסריח של יותר מידי בושם מחניק.

וולערמות בגדים המוחבאות ולמחברות המושחטות. ולחבילת קונדומים המפוררים שיש להם מגיל 13 כיאילו שהם הולכים להשתמש בהם בקרוב.

ולנשיקות ולדיבורים ולצחוקים. 

לחיבוקים מתחת לשמיכה. 

ללהוריד אחת לשני את הבגדים 

ללהיתחבא שאמא שלהם בדיוק מגיעה הביתה. 

אני מתגעגעת ללכתוב להם במחברות לפני שאני הולכת

ולנסות לזכור כל פריט ופריט בחדר

ולהירדם ל5 דק או יותר

להטעין את האיפון שלי במטען של מישהו אחר (כפל משמעויות (; )

ולבדוק להם את ההסטוריה במחשב ולצחוק במקום להזדעזע

אני פשוט ככ מתגעגעת לחדר של בנים. 

אני רואה את היקום כמו רצף של טעויות שמשולבות אחת בשנייה. וככה אנשים מגלים דברים וממציאים דברים.

זה אולי הדבר הכי חרא, אבל זה נכון. ככה גם אתם מכירים אנשים חשובים, מטעויות. כמובן שאם כרגע אתם לא חושבים שזה טעות פשוט תגלו את זה בהמשך .. 

זה כמו שבאשמת הכוכבים (נכתב על ידי ג'ון גרין) הגיבורה לא מתה. וזו טעות. היא אמורה למות. היא סופנית. הכל משתבש לה כל הספר.

אבל לא - היא לא מתה. וזו הטעות של הסופר. למרות שאני כמעט בטוחה שזו הייתה הכוונה שלו בספר. הכל חרא אבל שורדים.

האמת המעצבנת היא, שהספר הזה מלא תובנות מדהימותת לחיים. (שמה שמעצבן בו זה שכל הספר אתה חושב לעצמך 'איך לא חשבתי על זה') 

אז כן. זה הגיוני מאיזה שהיא בחינה שיש אינסופים קטנים יותר וגדולים יותר מאינסופים אחרים.

אבל הדבר היחיד שלא היה כתוב בספר הזה, זה שהכאב הוא רק אשלייה. וזה נכון. וזה אפילו, תורשתי.

למה הפוסט הזה הפך לעוד פוסט על עוד ספר שחצי עולם קרא?

בקיצור. הכל בראש, בסדר?

אפילו סיגריות. התמכרתם כי אמרו לכם שזה ממכר.