תנו לי להאמין שיש ידידי אמת, גבר שיראה בי רק איש שיחה מעניין, שאפשר יהיה לשבת איתו על בירה, בלי שיחכה שיעלה לי ראש, שיקשיב בשקיקה למה שאני מספרת ולא יבהה לי בשפתיים בשקיקה להרגיש אותם, גבר שירצה להיפגש איתי שוב ושוב מבלי לצפות שיבוא יום וזה יתפתח לאנשהו. עד שאני חושבת שמצאתי כזה, הוא מצליח לאכזב אותי, אתמול נשבר שיא, ידיד קרוב שלי, אדם מדהים רגיש ועמוק, נפגש איתי אתמול, הוא במקרה גם האקס של אחת החברות הקרובות ביותר שלי, הפגישה עברה סבבה, עד שקיבלתי ממנו הודעה כמה דקות אחרי הפגישה שלנו, צחקנו על להיות ביחד עד שהבנתי שהוא רציני וכשהסברתי לו שחברה שלי לעולם לא תסלח לי אפילו אם אחשוב על להיות איתו וכמה זה לא ריאלי, הוא המשיך לנסות לשכנע אותי שזה יסתדר. איך הוא הצליח לחשוב עליי על מעבר לידידה, קשה לי להבין, הרי הייתי זאתי שתמיד מפרגנת ועוזרת לכם כשהייתם ביחד.
ואני הראש שלי בכלל במקום אחר, אני חושבת עליו, על זה שסחף אותי במשך שנה, על זה שגרם לי להשקיע הכל בקשר עימו, זה שגרם לי כל כך הרבה כאב, בו אני גאה, זה הריח שלו שבאלי להסניף, זה המשפטים שלו שבאלי לשמוע, רק לרגע, כי התגעגעתי ואחר כך שישאר בחיי באופן לא מזיק, רק לדעת שהוא לא נעלם ושהוא עדיין הגבר שיחכה שיעלה לי הראש ושישתוקק לשפתיים שלי בכל פעם שאני הולכת