אני מבואסת מהמין הגברי, למה אין לי ידידים?!
כל ידיד שיש לי, או גבר שיש בינינו חיבור אפלטוני מזוויות הראייה שלי, מתגלה פתאום כמי שרוצה ממני יותר.
אני בנאדם פתוח וזורם אבל אני לא חושבת שזה אשמתי, זה כמו להאשים בחורה שנאסנה בגלל שהתלבשה חשוף.
זה נחמד שאנשים אוהבים את הוייב שלי וחושבים שאני בחורה עם ראש על הכתפיים, אבל פחות נחמד כשהם גברים ושמתעורר בהם במקביל הצורך להזרים אותך.
כשסיפרתי לחברה על הקושי הזה לאחרונה, היא חייכה ואמרה שזה אמור להחמיא לי, אבל זה לא מחמיא לי. לא יכול להיות שאני אנהל שיחה של שתי דקות עם גבר והוא מרגיש שזה בסדר להתחיל איתי.
אם זה היה מקרה פה מקרה שם, זה היה מחמיא, אבל לא כשזה קורה כמעט על בסיס יומי.
וכשהם מקבלים דחייה הם נפגעים, מרגישים כאילו רימית אותם, נכון דחייה כואבת, אבל זו הייתה בחירה שלכם, אתם רציתם, אתם ניסיתם, וזו זוכתי לעצור אותך כשאתה מגזים, אז תתנהג כמו גבר ואל תרגיש כאילו שיחקו בך, אני בנאדם פתוח וכנה וכשלא מתאים לי אני אהיה יותר מרק כנה, אבל במקביל גם רגישה ואתה תצטרך להבין את זה לא לנסות בכוח, לא לפרש את זה כמשחק שלי. כי כשאני רוצה מישהו אני בטוחה שאני ברורה בוויבים שאני משדרת לו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
disturbed_ girl