אז אחרי שבוע לא פשוט הגיע סופ"ש עמוס בעבודה, ועד שהיה נראה שהלילה יהיו לי שעות שינה, אחרי משמרת שסוף כל סוף לא נגמרה באמצע הלילה, הגיע התקף חרדה לא צפוי, שנגמר בדקות ארוכות שבהן אני לא מפסיקה להקיא.
אני שמה את השבוע הזה מאחורי, נושמת עמוק וממלאה את עצמי במלא אופטימיות ואהבה.
גאה בעצמי על החוזק שלי ועל מי שאני. אני הולכת לאפשר לעצמי מנוחה, העולם יכול להסתדר כמה ימים גם בלעדיי, לא הכל צריך להיות על הכתפיים שלי, הגיע הזמן להקשיב לעצמי ולמה שטוב לי.
בלי המילים המלאות תובנה שלך והתזכורת הכל כך חשובה שנתת לי השבוע הזה היה קשה יותר, תודה לך יקר שלי.