thin and happy

אני מלאת ביטחון עצמי לגבי המראה שלי. ואם תרשו לי להיות גסה אני אפרט.. אני אוהבת את החזה שלי ואת הישבן שלי אני אוהבת שאני כבר לא כל כך רזה, אני אוהבת את העובדה שאני מלאת ביטחון. יש לי תלתלים שמעטרים לי את כל הראש ואני מודה להם שהם כאלה קופצניים ושובבים כמוני. אני אוהבת את השפתיים שלי, אני יודעת שהם גדולות ובשרניות ואני אוהבת כשהגבר שלצידי נהנה לנשוך אותם. אני אוהבת את האף הקטן והסולד שלי, זה שהיה נראה כמו כפתור קטן וחמוד כשרק נולדתי. אני אוהבת את החיוך שלי ואת הגומת חן הקטנטונת שהצלחתי לרשת מאמא, זאת שמופיעה רק כשאני מחייכת חיוך אמיתי ושלו. אני אוהבת את הגבות השחורות והכהות שלי ואת הריסים העגולים והקצרים שלי, שמתארכים בכל בוקר כשאני מתאפרת. אני אוהבת את העיינים הגדולות שלי שמקבלות צבע כחול של ים הודות לעדשות שמעטרות אותן. אני אוהבת שאני גסה ובוטה חסרת גבולות אבל מנגד קשובה ומבינה. אני אוהבת. 

אני מצליחה לאהוב ועם כל האהבה הזאתי בא לי לפרוץ גבולות, באלי שהאהבה הזאתי לא תיעלם, באלי תמיד להיות כה בטוחה בעצמי. 

ובעיקר באלי שמישהו יאהב אותי כמו שאני מסוגלת לאהוב.

חזרתי עכשיו מהאקס והוא אמר לי כמה אני מבלבלת אותו .. הצחיק אותי שהגלגל התהפך ואני נהייתי זו שמבלבלת אותו ולא הוא אותי, חבל שאני לא יכולה להתמלא בניצחון הנשי הקטן הזה, על כך שגרמתי לו קצת בלבול אחרי שהוא הכניס אותי לבלבול שלו לפני כמה חודשים מבלי למצמץ בכלל, והכל רק בגלל שזה לא איזה מהלך ביצ׳י ואכזרי שלי, אני פשוט באמת מבולבלת. 

הוא הציע לי לעבור לגור איתו ובמקום להגיד WTF אני איכשהו מגיעה למצב שאני באמת שוקלת את זה. 

אני כל כך עייפה ואין פלא שהמתג של המוח כבר מאיים להיכבות, אז רגע לפני שהראש שלי נוטש אותי לטובת שינה עמוקה, אני אפסיק עם ההרס העצמי שלי, אסיים את הפוסט, אתכסה לי בשמיכה, אסגור את העיניים ואתן לתת מודע שלי לעבוד על חלומות חדשים.

תקופה של מחשבות ושינויים עוברת עליי.. ואני חושבת ומשתנה. 

אני והחבר נפרדנו ולמען האמת לא היה לי כל כך קשה להתגבר, לא כי לא אהבתי, לא כי לא היה לנו קשר ארוך ואינטנסיבי ולא כי לא היה לי אכפת.

הייתה לי מלא אהבה אליו והקשר היה מאוד אינטנסיבי, לפעמים אפילו אובר. זאת אני פשוט שחזקה, זאתי אני שפיתחה עור של פיל וזה הדרכים שלי להתגבר שעשו את שלהם. מיד אחר כך הגיע משום מקום בחור חדש, שהצליח לרגש אותי, יצאנו תקופה והפסקנו בחיוך, והצל של האקס חזר לרחף מלמעלה. נפתח לי הלב לאהבה, התמכרתי לתחושה. אני מכורה לריגושים אבל ההתמכרות לאהבה קשה יותר, ממכרת יותר. ועכשיו אני עוצרת לי לחשוב ומוצאת את עצמי מעט מבולבלת. אני צעירה אין לי מה לרדוף אחרי שותף לחיים, שום שעון פוריות לא מתקתק בעקבי, מספיק יום אחד של אי לקיחת הגלולה והרחם שלי כבר הרי יעבור למצב כוננות, יש לפני עוד הרבה ואין ספק שאני אכיר עוד מלא אנשים חדשים בחיי וככל הנראה גם גברים חדשים שיסעירו אותי בדיוק כמו שעשה האחרון ובכל זאת זה מעסיק אותי. אני עמוסה כבר חודשים עובדת בלי הפסקה ומשלבת כשאפשר חיי לילה וחברה שמאפיינים אותי ולמרות הכל בין כל העומס באלי לדחוף גם אהבה. מתחשק לי לאהוב, מתחשק לי שיאהבו אותי, נורא באלי להתרגש ולרגש.

זה פוסט של רווקה אומללה ואני כל כך לא כזאת .. רק סיימתי קשר ואף פעם לא היה חסר לי יחס מגברים ובכל זאת זה מעסיק אותי כל כך. 

יש לי עור של פיל אבל גם אני מפחדת להיפגע, מפחדת שלא יאהבו אותי חזרה, מפחדת להישאר מעורערת לתקופה ארוכה, לבד לתקופה ארוכה, ללא סקס לתקופה ארוכה ובעיקר ללא אהבה מצד גבר שמנקודת מבטו לא יראה שום עור של פיל אלא רק מישהי שמחכה לחיבוק שלו ומנגד בעלת זוג זרועות משלה שמסוגלות לחבק גם הן.