איך אפשר להירדם כשיש כל כך הרבה מחשבות ?
מרגיש לי כאילו הראש שלי הוא סיר מחשבות רותח שעולה על גדותיו ומאיים לזלוג לכל עבר.
כיאה לגוף נפש אני מרגישה הכל פיזית, כואב לי הגב על כל הדברים שאני לא מסוגלת לסחוב יותר, הריאות המעשנות שלי מקשות עליי לנשום בדיוק כפי שרגשית אני כבר מתקשה לנשום, הבטן שלי נפוחה מכל הדברים שאני לא אומרת ושומרת בה והמיגרנות החוזרות שמסמלות את אותו סיר מחשבות רותח, כל אלו לא נותנים לי מנוח, אני תשושה, הלילות והימים הפוכים. ורק הכאב יושב לו בנחת, מסתתר מאחורי שיח של שגרה, מחכה לרגע של חולשה כדי לפרוץ ולהטיח בי.
ההדחקה היא חלק ממני, כל דבר כואב בחיי לא מקבל את מקומו הראוי, הוא זוכה לכמה ימים בודדים ונעלם כלא היה, אם בכלל.
אני מאוד חזקה אבל מקנאה באדם שבוכה מכאב, כי בנאדם שמסתכל לכאב בעיניים הוא בנאדם חזק ולו דווקא זה שמעביר את הדברים בקלילות, כי זה למעשה חוסר התמודדות. ואני לעיתים לא מתמודדת, לא חוקרת לעומק את מקור הכאב, אלא רק מטאטא אותו מתחת לשטיח.
מגיע לי לחזור לשמוח באמת, מגיע לי להיות שלווה, מגיע לי להתפרק, מגיע לי להפגין את כל רגשותיי, מגיע לי לאהוב, מגיע לי לנוח.
כל אלו תלויים רק בי אז למה אני לא מאפשרת לי את זה ? כי אולי בתוך תוכי אני לא חושבת שמגיע לי ? או שאולי זה חלק מההרס העצמי שלי ?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
disturbed_ girl