כולנו סובלים וחשים כאב, השאלה היא האם אנחנו סובלים יותר משאנו שמחים ? ההחלטה תמיד בידיים שלנו, אבל לא תמיד אנחנו מצליחים לחיות את מה שאנו מאחלים לעצמנו וזאת בגלל שנוח לנו לסבול, קל יותר להיות חלש ומלא רחמים עצמיים, קשה יותר להילחם בשדים שבנו. אנחנו מסתובבים מלאי שנאה כלפי האחר ובעיקר כלפי עצמנו. רוצים רק שיאהבו אותנו, רודפים אחרי שלמות שלא קיימת ואחרי אישור מהסביבה שאנחנו בסדר. ושוב נשאלת השאלה אנחנו אוהבים את עצמנו ? כשאני מקבלת את עצמי ואוהבת את עצמי אני הבן אדם הכי חזק שיש, הסביבה לא פוגעת בי, אני לא פוגעת בעצמי ואני משלימה עם החוסר שלמות שבי ומתגלה בפניי עצמי כפאזל שכול חלקיו יוצרים ביחד תמונה שלמה ומרתקת.
כל אדם שאינו אוהב אותי ומקבל אותי כפי שאני מקבלת את עצמי ברגעי החזקים, נפגע, בכך שהוא אינו חלק מחיי, הוא מפסיד את ההזדמנות להיות חלק מהפאזל. כל תקופה בחיי נושרים מהפאזל חלקים ואיכשהו התמונה תמיד נשארת שלמה ונראה כאילו אותם חלקים מעולם לא היו חלק מהפאזל שלי.
לעיתים ניסו אנשים לחזור לחיי, אך החלק שלהם לא התאים לפאזל שלי, כאילו היו שייכים לפאזל אחר. לפעמים הייתי נאבקת להחזיר את החלקים, דוחפת אותם בכוח אל תוך התמונה, משכנעת את עצמי שאם אתאמץ יותר זה יתאים, אבל בכל פעם גיליתי, שהפאזל שלי נעשה בקפידה ושחלקים שפעם התאימו לעולם לא יתחברו אליו שוב.
מעניין לחשוב אלו חלקי פאזל מחכים לי לתקופה הקרובה ..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
disturbed_ girl