זה שמדליקים בך אש, לא אומר שכל אמת בך צריכה להתפוצץ.

היא הלכה, למרות הכל

לטפל בעצמה, לפתוח את הפצעים

לפעור הכל, את כל הסכרים

ולבכות.

הקראתי לה שיר שכתבתי

אחרי הלוויה הנוראית-משמחת

והיא שמחה, והיא הרגישה נורא.

ועכשיו היא מטופלת.

ואני זוכרת שאני עצמי טופלתי,

ואני זוכרת חיבוקים בסוף פגישה,

ותה שמונח בנימוס על שידה,

ומילים מחממות ותומכות ברגע של

משבר.

נשברתי.

ונבניתי מחדש.

והלוואי שגם את.