זה שמדליקים בך אש, לא אומר שכל אמת בך צריכה להתפוצץ.

כן. אני שופטת את הלב.

איך אפשר לאהוב מישהו שכל כך פוגע בך? 

כל כך לאהוב 

כל כך פוגע. 

איך אפשר? ובכל זאת, כנראה שאוהבים.

אדם שלא יודע סבלנות מהי,

גם ברגע שנדרשת ממנה כמות מעטה ביותר, 

רק רגע אחד של השתדלות למען אחר, 

רק לא לראות את עצמך לרגע,

רק לרגע.

וברגע הזה, אתה רואה רק את עצמך.

אדם שאת תגובותיו לא ממתן,

הוא יורה וזורק וטוען 

את הנשק, את חכמת החיים שעבורי כרגע

מטופשת לחלוטין.

רק רגע אחד של איפוק ומיתון התגובה,

הרגעת האימפולסיביות וההכרה באהבה,

רק לרגע.

וברגע הזה, אתה חדור מטרה.

לפגוע? זוהי מטרתך?

בבקשה, אתה מצליח.

אתה מרחיק אותי במקום לקרב.

ואם אתה כל כך לא מאמין באהבה,

אם כן, מה אתה עושה איתי? 

עד לנקודה הזו בחיי חשבתי. 

חשבתי שאי אפשר לשפוט רגשות,

שכן הם שם, וכן הם זהו.

את המחשבות אפשר לשפוט, 

אפשר לבקר, להעביר משוב,

לקיים סימולציה, לבצע רפלקציה,

להסיק מסקנות, להוליד תובנות,

להפיק לקחים וללמוד אל הבאות.

אבל עכשיו, אני משנה את דעתי.

כן. אני שופטת את הלב.

איך אפשר לאהוב מישהו שכל כך פוגע בך? 

כל כך לאהוב 

כל כך פוגע. 

איך אפשר?

ובכל זאת, כנראה שאוהבים.