את האמת שמרגיע אותי שיצאתי מהפוסטים החמים ושאין לי מלא כניסות כל יום

אני אוהבת את זה שלא הרבה נכנסים לפה ושיש את האלה הקבועים שכן קוראים, זה מאוד מרגיע באיזשהו דרך אבל גם נורא מחמיא לי שאנשים נכנסים לכאן הרבה כי זה גורם לי לכמה רגעים להרגיש טוב עם עצמי 

יצאתי מהקבוצה שהייתי בה עד עכשיו ואני מנתקת קשר עם כולם את האמת בלי סיבה כל כך. אני לא רוצה לפגוע ביותר מדי אנשים עם המוות שלי בסופו של דבר.

אני תמיד מפחדת שמאיה תגלה על הבלוג הזה. אני מאוד מקווה שהיא לא תגלה עליו אף פעם או לפחות עד שאני אמות או משהו חחח 

אני צריכה לנתק קשר מאופיר אבל בדחיפות ואני אעשה את זה לאט לאט וכשאני אהיה כבר חצי בחוץ עם המערכת יחסים הלא בריאה הזו (בקטע חברתי או בקטע רומנטי) אני פשוט אודיע לו על זה. אם אתה רואה את זה אני לא כועסת פשוט תזרום עם זה יותר ממה שאתה זורם עם זה עכשיו

הבעיות עצבים שלי חזרו. זה מבאס אותי כל כך אבל גם נורא עוזר לי לנשום שוב כמו שצריך כי אני לא מצליחה להחזיק את עצמי כבר בכלל 

לא הלכתי ליום גיבוש ואני צריכה חברים מאוד דחוף כי אין לי חברים חוץ ממאיה ואופיר ואני רוצה לא להגיע למצב שאני בו ואני רוצה לחזור אחורה בזמן ולהזהיר את עצמי עם כל מה שעובר לקרות בסופו של דבר ולחשוב עם זה כדאי כי עם כמה שאהבתי אותו וכמה שכשהייתי איתו בהתחלה היה לי יך והכל היה בסדר, אני לא חושבת שאיפה שאני עכשיו שווה את זה ואני שונאת אותו שהוא הכניס אותי לפה. אם אתה קורא לי את הבלוג בעיה שלך לא באמת אכפת לי

אני מאוד מקווה שאנשים לא ידעו על הבלוג הזה. הכמה בודדים שיודעים אני מקווה שהם שחכו. כמה חברים שיצאו עליי בגלל החתכים ודברים כאלה שלחו לי הודעת סליחה שהם דאגו לי ומי שהיה החבר הכי טוב שלי אמר לי 'ואני לא רוצה שבחיים את תפגעי בעצמך כי זה בעיני יותר גרוע באם אני אפגע בעצמי' וזה הדבר הכי מדהים שיצא לי לשמוע ממנו בזמן האחרון והוא פתח את ההודעה בני אוהב אותך מאוד והתעוררתי מזה וראיתי את זה וזה גרם לי לחייך לכמה רגעים

הכרתי אנשים מדהימים וחברים מדהימים וסוגים שונים של אנשים שבאמת התאהבתי בהם מהשנייה שרק ראיתי אותם. אני לא יכולה לתאר בכלל כמה טוב הם עשו לי ואני חוסכת משנינו פגיעות. להם הפסיק להיות אכפת ממני ולי נמאס להיפגע ואני גם מאוד לא רוצה לפגוע בהם עם המוות שלי. אני מנסה לחשוב בזמן הקרוב על מאיה ועל המוות שלי למרות שזה דרכים מנוגדות אבל אני לא יכולה בלי מאיה ואני לא יכולה בלי לפגוע בעצמי. 

אני כותבת פה שטויות בזמן האחרון ואני מדברת פה הרבה על הפגיעה העצמית שלי אבל אני לא באמת מתארת פה איך אני מרגישה. חשבתי אולי לפתוח בלוג הרבה יותר אישי ולדבר בו על הדברים שבאמת עוברים עליי ובבלוג הזה להפסיק להיות אנונימית ולהתחיל לדבר בשמות אמיתיים ודברים כאלה רק כי אין לי כוח ושאנשים שלא מכירים אותי ידעו על הבלוג ההוא וכל השאר ידעו על זה. אבל וויתרתי על זה

הרבה סרטים משפיעים עליי ואני פשוט משחררת קיטור עכשיו ובגלל זה אין פה קשר בכלל לדברים אבל הרבה סרטים משפיעים עליי ואחד שממש משפיע עלי  לאחרונה הוא כמה טוב להיות פרח קיר ואני מתה לקנות את הספר ולחיות איתו לנצח בלי סיבה פשוט 

אני צריכה לסיים את חוכמת הבייגלה כבר אבל אין לי כוח לנשום ויש לי מליון ספרים להחזיר לחברה שלי אבל אני מנתקת איתם קשר אז זה נוגד אז אני חושבת שאני אקרא אחד מהם שאין לי איך להשיג ואת כל השאר אני אחזיר לה בקרוב ואקח מהסיפרייה או משהו את הספרים האלה. 

יש לי כאבים בחזה וזה הדבר היחידי שאני מרגישה. באמת, אין לי רגשות כל כך. בקורס צילום שאלו אותי אם אני בדיכאון ועניתי שכן ואני יותר מתחילה לדבר על מה שעובר עלי ואני חושבת שאני אדבר על זה עם הכיתה שלי בקרוב למרות שכבר אמרתי לכמה מהם שיש לי בעיות דכאוניות (לדוגמא, אני לא יכולה להיות בפינה פתוחה. אין לי בעיה להיות בפינה ליד קיר כלשהו ושיהיו מאחורי אנשים ומצדדי ודברים כאלה אבל בדהוויס נגיד היינו 4 בנות והן חברות ואני לא מחוברת אליהן כל כך אז פשוט אמרתי לאחת מהן שאני לא יכולה להיות בצד כי זה גורם לי להרגיש לא קשורה ודחוייה וזה מכניס אותי לדכאונות ומחר יש איזו מסיבה ושאלו אותי אם אני באה ועניתי שלא וכששאלו למה אמרתי שיש לי בעיות דכאוניות כאלה ואחרות שאני נכנסת לדיכאון בקלות. הייתי רוצה ללכת ולהשתכר שם ולהתנשק עם מישהו ואם הייתי ממש שתויה אפילו לשכב איתו או משהו למרות שזו תהיה הפעם הראשונה שלי להכל אבל אני רוצה לשתות לפני עם חברות שלי ולדעת איך ולהירגע ולהשתחרר

אני רוצה גם להשתכר עם הכיתה שלי ועם המחנך ולספר לו הכל בלי שום סיבה. אני גם מתאהבת במורים שלי אבל הכי הזויים!! המורה שלי ללשון מושלם והמורים לתקשורת אני חושבת שאני מתה מהם. ביום שני באוטובוס שרתי לחברה שלי את 'תגידי לי את' ובאחת שורות הסקס אחד מהמורים לתקשורת הסתכל עליי ואני עליו והוא חייך לי ואני התפדחתי בטירוף חחחחחחח אז זה היה מביך אבל אני בסדר!!

בקיצור 

מאוד קשה לי לאחרונה ואני נורא פתוחה עם הדכאון שלי ואני בסדר עם זה. אני מרגשה לעצמי לקרוא לזה דיכאון אני אפילו לא יודעת למה אני פשוט מרשה לעצמי לקרוא לזה דיכאון ואני מנסה להתמודד איתו מאוד ואין לי כוח לזה את האמת 

התחלתי את הבית ספר ברגל שמאל בטירוף ואני קולטת פתאום שאני החלפתי מחנך ושאני צריכה להתמודד איתו עכשי וזה גורם לי לרצות לבכות כי מחנך כמו שהיה לי קשה למצוא. הוא עבר איתי דרך מטורפת ואני אוהבת אותו מאוד ואני אסירת תודה על כל דבר שהוא עשה לי. באמת. 

אין לי חברים וזו פעם ראשונה שאני באמת יכולה להגיד דבר כזה. יש לי כאילו 'חברות' בכיתה ובשכבה בזה אבל האנשים היחידים שאני באמת מתארת בתור חברים אלו מאיה ואופיר ואני מנתקת מאופיר קשר אז מאיוש ואני מאוד לא רוצה לאבד אותה. אני ממש נהייתי שם בת בית ואני מעוברת ברוב הריבים המשפחתיים ובדברים שקורים שם. אמא שלה היא כבר ממש כמו דודה שלי אני מריגשה איתה פתוחה עם הכל. כשנפרדתי מהחבר הלכתי אלייה והיא נכנסה הבייתה ואמרתי לה 'נפרדתי ממנו' והיא פשוט הביאה לי חיבוק מאוד גדול. הבית שם מאוד קרוב אלי ואני אוהבת את מאיה כמו שאני אוהבת את המוות וכמו שאני אוהבת את הכל ובאמת שהחיים שלי היו ניראים אחרת ובצורה הכי גרועה שיש בלי מאיה. 

אין לי כוח להמשיך לכתוב והכל מבולבל פה ובראש שלי אפילו יותר וסליחה שנאלצתם לקרוא את זה. אני כנראה אלך לכאוב לבד.

אה וחזרתי לאכול וזה הורס אותי מבפנים!!!!!!!! 

ביי