וידוייה של משוגעת

לחזור הביתה מזיון ולשמוע בחדשות על הגופות שנמצאו.

אני לא מאמינה שאני עסוקה בלמצוא זיון כל רגע פנוי או למצוא משמעות טיפשית לחיים שאני לא רוצה,

בזמן שנערים נחטפים ונרצחים בפאקינג העולם המזדיין הזה.

אני מזועזעת.

כואב לי עליהם, על החוויות הנוראיות שהם חוו, על הרגעים האחרונים שהם נשמו, על הפחד בתוכם, על המשפחות האבלות שלהם.

כל כך הרבה סבל

ואין שום פאקינג דבר שאפשר לעשות

כל כך הרבה סבל

ואנחנו בעולם אחר

אין... אין לי מילים להגיד על זה, הייתי חייבת לחלוק את המחשבה הטיפשית הזו, ולהבהיר כמה אני מזועזעת....

שזה טיפשי, 

לעומת מה שהם עברו...

פשוט קשה לקבל את זה.