מה אני צריכה לעשות בשביל שיאהבו אותי? אני צריכה לדבר פחות? לסגור את הרגליים יותר? להשתנות?
מי הם שישפטו אותי עם פאקינג כמה גברים שכבתי ומה עשיתי? ולמה אסור ל ילדבר על זה? למה אני צריכה להתבייש בזה? למה זה לא בסדר לילדה כמוני לאהוב כל כך סקס? למה זה הופך אותי לשונה, מוזרה? למה החברה לא מסוגלת לקבל אותי כמו שאני?
זונה צדקנית חופרת,
ולמה אני לא מסוגלת לסתום את הפה שלי? הייתי אומרת ככה גם על הרגליים שלי אבל הן סגורות כבר נצח בלית ברירה.
אני תוהה אם הייתה לי האופציה, אם הייתי מכירה בחורים עכשיו, כמו פעם, האם עדיין הייתי מזדיינת מלא? או שבאמת השתניתי, שזה לא קשור לזה שאני לא מכירה אף אחד בשום דרך כרגע, שאני באמת כבר לא יכולה לשכב בלי "אהבה".
למה אף אחד לא מוכן לצאת עם אישה שאוהבת להזדיין? למה זה חסרון? למה מיניות זה דבר שלילי? ולמה כולם מפחדים כל כך מזה?
למה אני לבד? הרי אני חמודה, וסקסית, ומצחיקה, ושונה, וחכמה, ו"לא כמו כולן". או אולי אני בעצם כן כמו כולן בחלקים הפחות טובים, אבל שונה בחלקים שאולי היה עדיף שלא הייתי, כמו תמימה, עדינה, שברירית, לא רוצה ולא מבינה כלום במיטה, זה מה שגברים רוצים?
ומה בנות רוצות ממני? איפה אני יכולה להיות חברה יותר טובה בשבילן? באיזה מקום הן יקבלו אותי כאחת משלהן? מתי תהיה לי חברה שתרוץ אליי כשאהיה זקוקה לה כמו שאני רצה אליהן.
מתי כבר יאהבו אותי? כמו שאני, מבלי להשתנות, עם כל החרא והמגרעות, ויהיה להם טוב.
כמו שאני אוהבת את עצמי עכשיו, משוגעת ושטויות,
חרמנית בלי גבולות,
אוהבת בלי גבולות.
עד מתי אשאר לבד?