וידוייה של משוגעת

מר האני לקח אותי למסיבה של חברים שלו כדי שאני אכיר אנשים ויהיו לי חברים, אבל זונה שכמוני מחפשת גברים פוטנציאלים. אז אני מסתובבת בבית, מרגישה לא קשורה לכלום בזמן שמר האני מפלרטט עם מישהי אחרת, אבודה לחלוטין שואלת את עצמי ״מה אני עושה פה? אני אלרגית לבני אדם״

כמה ניסו לדבר איתי, עם כמה ניסיתי לדבר, לא ממש הצלחתי, איך מדברים עם בני אדם?? זה ממש קשה. בכל מקרה לקראת הסוף החבר של מר האני, זה שהמסיבה שלו, דיבר איתי וזה והיה נחמד ואיכשהו הצלחתי לגרום לזה שנחליף מספרים. יום אחרי אני שולחת הודעה, ויום אחרי אנחנו נפגשים, שזה אתמול. עכשיו תנו לי להתחיל בזה שמר האני הוא בנאדם מדהים מתחשב ומכבד ורוב החברים שלו הם גם כאלו, אז החבר שלו היה מסוג האנשים האלו, שזה טוב אני במילא צריכה להכיר עוד אנשים כמו מר האני, טובים ומכבדים וזה.

אז יצאנו אתמול, קבענו לאכול גלידה הוא הציע באיזור תל אביב, נשמע נחמד. הוא לקח אותי לנמל יפו, ו-וואלה מפחיד שם בלילה, הייתה אוירה של אונס-רצח כזה. אחרי שאכלנו גלידה בקור הצעתי שנשב אצלו בדירה כי חמים ונעים שם, כי שוב, חשבתי שהוא מספיק מכבד בשביל לא לנסות להשכיב אותי בדייט ראשון ולהבין שאני מציעה את זה כי באמת קר לי ואין איפה לשבת ועושה רושם שהוא קמצן (אהמ גלידה ביפו אהמ) אז אנחנו עולים אליו, לא עוברת רבע שעה והוא מנשק אותי, מפתיע, אממההה זה לא נגמר בנשיקה, הבנאדם ממזמז אותי ולי עובר בראש ״בסדר אחינו נשיקה ראשונה, תעשה הפסקה תן לנשום ולצחוק על זה ולדבר עוד״ ומה שיצא שכל כמה דקות אני דוחפת אותו וכזה ״בוא נמשיך לשתות את התה״ ו״בוא נדבר קצת״ והוא לא מבין את הרמז.. ״בואי נעבור למקום נוח יותר״ ולי נדלקות נורות אדומות, אבל החוסר נעימות מנעה ממני להגיד לא, גם ידעתי שזה אבוד לחזור הביתה עכשיו, הוא ההסעה שלי ובטח אין לו כוח להחזיר אותי עכשיו לפני שהכל מתחמם.

והנה אנחנו הולכים לחדר, נכנסים מתחת לפוך ואני שואלת ״אז מתי אתה מחזיר אותי הביתה״ והוא מנשק אותי ארוכות ועונה ״אני יכול להחזיר אותך.. בבוקר״ חח איזה מצחיק אתה חבל על הזמן.. אני אציין שוב שהיה לי מאוד כיף לדבר איתו והוא הכייי לא עשה רושם של עוד בחור אידיוט. אה שכחתי לציין שהוא לא מנשק, הוא מלקק, באמת הרגשתי שזה אני נגד הלשון שלו, תכניס אותה פנימה כבררר, ותפסיק ללקק לי את האצבע, האף, המצח, הלחי, הצוואר, הידיים, המחשוף, האוזן וכל מה שנקלע לדרכיך!! היה מגעיל.

בכל מקרה הוא כזה ממשיך ללקק ולהזרים לכיוון שהוא רצה ואני לא מפסיקה להגיד ״לא נו בוא נלך לישון״ בלופים אין סופיים לבנאדם שכרגע הזין שלו חושב במקומו. בשלב מסויים גם אמרתי במפורש ״אנחנו לא הולכים להזדיין היום״, לא יכולתי להיות יותר ברורה מזה. באמת שלא ספרתי כמה פעמים אמרתי לו "לא" ו"בוא נלך לישון". ואם זה לא היה מספיק הגענו לשלב שהוא פותח לי את המכנס ואני סוגרת, הוא פותח אני סוגרת. מידי פעם הוא נותן לי הפסקה של איזה חצי שעה לישון אחרי כמה פעמים שאני מבקשת.

לקראת בוקר כשכבר באמת הצלחתי להירדם אני מרגישה את היד שלו שוב פותחת לי את המכנס, ותכלס לא היה לי כוח להתנגד מעייפות והוא במילא לא היה מקשיב, אז המכנס שלי יורד, הוא עושה לי ביד, עשה עבודה נחמדה אבל למה בכפייה למהההה, אחרי כמה זמן הוא מתרחק ממני לרגע ואני מנצלת את זה להגיד ״טוב באמת דיי, לישון״ פחח מה חשבתי לעצמי, הוא בכלל התרחק להשים קונדום. שיהיה, אני כבר ויתרתי, שיזיין אותי ויסיים עם זה כבר. ״למזלי״ כבר לא עמד לו בטענה ש״לילה שלם את מחזיקה אותי הוא כבר נהיה חסין״ אה נכון אני אשמה. תודה. אבל הוא לא מוותר, עושה לי ביד, מלקק לי את הכוס, מנסה שוב, לא הולך, ושוב. עד שאמרתי ״דיי זה לא עובד״, בעצם אמרתי את זה כמה פעמים.

הוא נתן לי לישון עוד קצת, בשלב מסויים קמתי להתלבש, ואחרי כמה זמן היד שלו שוב מגששת (דיייייייייייייייייייייייייייייייי) הוא לוקח לי את היד ושם על הזין שלו, שהחליט לעמוד עכשיו, אז שפשפתי קצת, מה כבר יכולתי לעשות? להגיד לא? פחח, הוא בא לעלות עליי ואמרתי לו ״לא זה לא ייקרה״ (מישהו ספר כמה פעמים כבר?) אז הוא החליט לגמור, ככה ליידי, על המיטה, וכן זה נגע בי, וכן נגעלתי, וכן הייתי מזועזעת. ביקשתי ללכת הביתה, השעה הייתה כבר סבירה לבקש, והוא נכנס להתקלח לזמן הכי ארוך שאיי פעם בחור התקלח. או שזה רק הרגיש לי ככה..

אנחנו באוטו, אני שותקת, הוא תוהה למה, הרי היה לנו לילה כייפי.. נשיקת להתראות, ואני כבר במקלחת שותפת ממני את חוויות הלילה הנוראי הזה. הולכת לישון ולא רוצה לקום יותר...

באמת שקשה לי לחיות.

אני לא מבינה איך אתם עושים את זה. כל יום.

אני לא יכולה יותר.