לקום בצהריים לשתות קפה ולחזור למיטה למשך ה14 שעות שאחרי זה לא חיים.
לא לעבוד זה לא חיים.
לא לפגוש אנשים במהלך השבוע זה לא חיים.
החיים שלי לא חיים.
אני נושמת, מתהלכת, בריאה, אבל אני מתה.
"לא שרע לי עם עצמי אבל יותר מידי לבד מבטל אותי"
אני חייה על הציטוט הזה לאחרונה יותר מידי.
דמיינו את חייכם ללא חברים, ללא מכרים, ללא אנשים שאתם רגילים לדבר איתם במהלך היום.
דמיינו את חייכם לבד. וזהו.
דמיינו לכם שאין לכם למי להתקשר כמשעמם ובא לכם לעשות סיבוב בקניון, ללכת לים, לשבת על בירה. אין לכם למי להתקשר כשאתם עצובים או שמחים או שקרה משהו חדש בחיים.
דמיינו איך אתם עוברים על רשימת הקשר שלכם ובאמת מבינים שאתם לבד.
ומי הוא האדם בעצם בלי הסובבים אותו? האם הוא קיים? האם יש לו אופי? דפוס התנהגות? יתרונות וחסרונות? האם אפשר להגדיר בנאדם ללא חברים? האם הוא משתנה? מתפתח? מגשים את עצמו? האם לאדם יש טעם בחיים, בעבודה, בלימודים, בלי האנשים שאמורים ללוות אותו? האם יש סיבה לעבוד אם אין חברים לצאת איתם, ואם אין חברים לצאת איתם יש טעם להתחדש בקניות? ואם אין חברים יש טעם לעבור לדירה משלך? הרי לאן אתה מתפתח?
מה המשמעות של החיים בכלל בלי האנשים סביבך? הרי אתה עובד בשביל להרוויח כסף כדי לקנות מותרות ואו לחסוך לדירה כדי שתוכל לקבל את הפרטיות שלך (הפרטיות באירוח חברים וסקס) כדי להכיר בת זוג כדי להתחתן ולהקים משפחה, וכל זה כשיש סביבך חברים שתומכים בך לחסוך כסף או להמשיך להישאר בעבודה המחורבנת הזו כי אתה צריך, או להגשים את החלומות שלך כי זה מה שיעשה אותך מאושר או שהם פשוט שם לשתות איתך בירה אחרי יום עבודה חרא. האם אתה יכול להשיג אושר בלי אנשים? בדירה לבד בעבודה בלי אינטראקציה עם אנשים ובלי חברים אחרי העבודה או סקס או מערכת יחסים. האם אתה יכול להגשים חלום ככה?
השאלה היא מעבר להאם יש משמעות לאדם ללא חברים, אלא האם הוא בכלל קיים? האם אפשר לבטל אותו? להתעלם ממנו? האם זה יפריע למישהו? האם הנוכחות שלו משפיעה? האם הוא עוזר לקדם מטרות של אחרים?
אז תענו לי, אני בכלל קיימת?
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
