מכירים את ההרגשה הזאת שנשבר לכם?
שפשוט נמאס לכם מהכול?
אבל לא בא לי לברוח, אני רוצה להתמודד עם הקשיים!
כבר איזה שבועיים שאני פשוט בתקופה שהכי מאמינה בעצמי,
שאני הכי עם מצב רוח ומשקיעה,
ולא אכפת לי מאפ'חד
ובשנייה הכול נהרס !!!!
התחלתי להתאמן בחדר כושר, להפחית מהלחם, להפחית מהמון דברים, הגעתי למצב שאני שותה רטלין (אני עם הפרעת קשר וריכוז) אבל אני לא חייבת רטלין, אנ'לא היפראקטיבית, אבל אני שותה רטלין רק כדי שזה ידכא לי את התיאבון!!! לאן הגעתי? אז יש ימים שאני לוקחת רטלין ויש ימים שלא שזה ממש גרוע..
אבל אני חושבת הפעם לזרוק את הכדורי רטלין שנשארו לי ולהתמודד עם החיים כמו שהם. אני לא תריכה את הכדור הזה !! אני יכולה להתמודד בלי זה, ולאכול פחות גם בלי הרטלין, אני יכולה אני מסוגלת!!!
הבעיה זה דבר אחד: אני לא מתייאשת, אני נשברת מהר ברגל שאני נכשלת או משמינה אז נשבר לי ואני נהיית עצבנית ומדוכאת ואין לי עצבים לאפח'ד ובוכה.
אבל אחרי יום-יומיים אני חוזרת לעצמי.. אבל בכל זאת שאני משקיעה כ"כ במשהו-במטרה שלי, ופתאום אני נכשלת אז זה שובר אותי, ואני כן מאמינה בעצמי... זה פשוט לא פייר, לא כייף !! אולי כי אני מבולבלת, לא לוקחת כמה דברים יותר מדיי ברצינות..
אולי כדאי שאני פשוט אשב קצת זמן לחשוב עם עצמי,
אתייעץ\ אדבר עם מי שצריך ,
ואקבל את העידוד והחיזוק מהם...
כינוי:
נסיכה :-*
בבלוג זה
בכל הבלוגים
