אני קמה כל בוקר ב6:15, לכן, יוצא לי לראות את השמיים בבוקר. 

כשיצאתי החוצה לכלבה שלי ב6:30 בערך הכל עדיין היה חשוך, מעונן מאוד, נראה כמעט כאילו קמתי באמצע הלילה. 

האוטובוס שלי מגיע לתחנה ב07:05 דקות פחות או יותר וכשהוא יוצא מהמושב הוא עובר דרך כביש שמצדדיו הנוף כמעט פתוח לחלוטין, 

ובכל בוקר אני יושבת בצד של הנהג ליד החלון, כי זה הצד שהנוף בו הכי יפה והכי פתוח, וגם הצד של הזריחה. 

בדרך כלל במזג אוויר כמו שהיה היום הזריחה מכוסית על ידי העננים, היא מוסתרת (יש בזה משהו מסקרן), 

אבל היום היתה הזריחה. החלק העליון של השמיים היה מכוסה שכבת עננים אפורים כהים, גמעט אחידה לחלוטין. היא היתה בקו ישר, היא חצתה את כיפת השמיים לשני חלקים, החלק האפל, והחלק המואר. 

החלק הקרוב לקו האופק היה עפוף עננים דלילים שהיו חצי שקופים, הם טשטשו את ההרים והישובים שנראו לעין, הם היו צבועים בגווני צהוב, וורוד וכחול, כצבע השמיים. 

השמש היתה כתומה, היא היתה עגולה והיה ניתן לראות את קווי המתאר שלה כמעט בבירור, היא הפיצה אור עדין שעבר דרך העננים ונראה כמו זרקורים. 

העצים של עצי הרימון, הקלמנטינה והזית שחלפנו על פניהם היו מכוסים טיפות מים שהבריקו באור ונתנו אשליה של ברק ונצנוץ, טיפות המים נתפסו גם לעשבים על הקרקע שנראו לבנים, כאילו יש עליהם פתיתי שלג. 

כל בוקר אני חולפת על פני האזור הנוף הזה,

אבל אף פעם לא ראיתי אותו ככה. 

זה היה עוצר נשימה. 

לא צילמתי את הזריחה הזו. 

אני רוצה לקרוא את הפרסום הזה עוד זמן מה (חימים, חודשים, אולי שנים) ולתת לדמיון שלי להתפרע. 

זה היתרון של מילים על פני תמונה, הן גורמות לדמין שלך לעבוד שעות נוספות. 

מהזמן האחרון ומזריחות אחרות~

הצעיף יצא עקום, אז הוא הפך לשמיכה של הצמר שלי, שלא יהיה לו קר. לילה טוב צמר 

מעניין מה יהיה שנה הבאה. 

אולי החבורה תחזור למה שהיא היתה, באיזה שהוא מקום זה יהיה נחמד אם כן.  

אני מקווה שאמצא חבר, כי זה חסר (אם זה חרוז זה אומר שזה נכון), אבל לא תלותי. 

והלוואי שירד הרבה הרבה הרב גשם ושלא יהיה חם יותר בחיים! ♥

נ.ב: דוד שלי, אשתו (שהיתה רק החברה שלו לפני) והילד שלהם (שלא היה קיים לפני) חוזרים מאמריקה ב1.1. הם היו שם שלוש שנים. 

איך הם ייראו?