היו לי יותר מדי רעיונות לפוסט הזה, ומליון וארבע טיוטות שלא הייתי מרוצה מהן,
חלק מהטיוטות יצאו כל כך ארוכות ומתוסבכות שלי בעצמי לא היה לי כוח לקרוא, וחלק היו קצרות מדי, וחלק סתם היו מטומטמות ולא מיוחדות.
אני אוהבת פעמים ראשונות,
תמיד לפני אני קצת מפחדת, ואז זה קורה ואני מרגישה גאה.
והנה הגיע הזמן לפרסם.
אני אכתוב על הפעם הראשונה שמישהו נכנס לי למיטה.
היתה פעם שהזמנתי את איתי לישון אצלי.
שיערתי וקיוויתי שלא ניכנס שנינו במיטה שלי -
מיטה ורבע (מיטה וחצי ללוזרים) עם מזרן בצבע טורקיז, שאני אוהבת יותר מכל מצע על שלט ביקום.
התחלתי לתכנן מליון תכניות כדי שהוא לא ייאלץ לשכב בה -
להעביר את אחותי לישון עם ההורים שלי ושהוא יישן בחדר שלה,
שנישן שנינו בסלון על הספה הענקית ואז נישן יחד,
שנפתח מיטה מתקפלת לצד שלי,
ועוד ועוד ועוד....
תהיתי איך אני אמורה להסביר לו שלכל אחד יש את השריטות שלו - ושהשריטה שלי היא לא אחרת מחתיכת משטח קפיצים מרופד...
כמובן, שבהתאם לחוקי מרפי,
הרעיון המעשי והמועדף ביותר לשנתו של איתי - הרעיון הראשון, לא אושר על ידי אחותי.
נאלצתי לתת לאיתי את המיטה שלי ללילה.
החלטנו שהולכים לישון.
ניסיתי להירדם בחדר של אחותי ולא הצלחתי, המזרן שלה עוד צעיר מכיוון שהיא לא ישנה עליו הרבה ואין בו את השקעים המותאמים אישית שלי, הוא קשה מידי. נוסף על כך, החדר של אחותי מלא חרסינות של פיות, חדי קרן וכד' - מדי פעם הם נצנצו לי מול הפרצוף, היו כל מיני צלצולי מוביילים אקראיים, וכל מיני רחשים שבקעו מהפרוזדור שנמצא במיקום מזוויע בדיוק מול המיטה.
לא יכולתי יותר לשכב שם, והלכתי לבקר את איתי בתקווה שהוא ער.
הוא שכב על הגב עם עיניים פקוחות והסתכל על התקרה, אני תוהה על מה הוא חשב.
הזדחלתי לתוך השמיכה ונכנסתי לו לחיבוק החם, הנחתי את הראש שלי על בית החזה שלו, יכולתי לשמוע את פעימות ליבו, התחלתי לספור אותן ולבדוק אם יש לו קצב לב תקין, כמו ששמואל לימד אותנו באחד השיעורים. הוא היה תקין, והרגיע אותי אחרי חווית החדר האחר.
שאלתי אותו אם הוא עייף, והוא אמר שלא, והיתה שתיקה במיטה שלי.
ככה שכבנו יחד על המזרן הטורקיז שלי, ערים -
הוא ליטף לי את הכתף עם הציפורניים, עשה לי קיצי בדיוק כמו שאני הכי אוהבת, אם הייתי חתול הייתי מגרגרת.
מדי פעם הוא עשה לי קיצי קצת מדגדג ומיד הייתי מחייכת כי זה מעביר בי צמרמורת נעימה כל פעם מחדש, וגם הוא היה מחייך.
לעיתים אמרתי דברי חוכמה שיכולים להכות בך רק כשאתה עייף, והוא צחק מזה, ולא שכח את פנינות חוכמה אלו הרבה זמן.
הרגשתי מוזר,
אף פעם לא הייתי בסיטואציה כזו עם מישהו, בשעות הקטנות של הלילה.
זו היתה תחושת בטחון, אינטימיות, חוויה מתקנת לשנים רבות בהן שכבתי לבדי פה.
בערך בשלוש וחצי לפנות בוקר הרגשתי שנרדמת לי הכתף,
שעייף לי, ושאם אשאר ואמשיך להתמסטל מהמגע שלו לא אירדם גם מחרותיים.
קמתי והלכתי לישון במיטה של אחותי, בצער רב.
אחרי שהוא הלך מהבית סגרתי את הדלת,
הזדחלתי לתוך השמיכה הקרה ונשכבתי על הכרית הלא נוחה,
כבר לא הרגשתי שהיא שלי, המיטה.
נוצרו במזרן וגם בכרית בורות ותלוליות חדשות - שקעים של איתי,
למצעים כבר לא היה את הריח הונילי של מרכך הכביסה של אמא - היה להם את הריח שלו.
הנחתי את הידיים שלי בשקע של היידים שלו, את הצלע השמאלית, הראש.. כל איבר במקומו.
שקעתי בריח הטוב שלו,
בחרטות על זה שלא ישנו כאן יחד,
ובהשתוקקות לביקור נוסף של איתי במיטה הזו.
~~~
אני מעבירה את השרביט לפלויד, להיטל (בתקווה שאת זוכרת מי אני ושאי פעם תשתחררי מהצבא ותראי את זה, אני מתגעגעת למיילים שלנו), ולחני(אני יודעת שאתה קורא את זה ומתחשק לי שתקים את הבלוג לתחייה כי אני מקסימה) ♥
יש לי מצב רוח מוזר ותקופה מוזרה,
ועכשיו יואב בבית חולים כי יש לו סרטן ריאות.
אבל לפחות יש את יאיר,
הוא שמחת חיים מהלכת
שלחתי את הצילום הראשון לתחרות של נשיונל, יש לי הרגשה טובה לגביה~