Forever Special

"שמישהו יסלק את התירוץ ה..עלוב הזה לבת אדם מכאן!" אישה לבושה חליפת עסקים שחורה ופקעת מתולתלת ואדמונית על ראשה צעקה בעודה מטיחה אגרופה על שולחן ארוך מעץ מהגוני, שסביבו ישבו לפחות תריסר אנשים-וגם הם בעלי חליפות. מאחורי דלת זכוכית עם מסגרת חומה כהה עמדה סקרנית, עם ידייה מונחות כנגד הזכוכית ילדה נמוכה, בעלת שיער חלק קלוע לצמה שבקצהה סרט כחול. לעבר הילדה התקדם גבר שגילו המקסימלי לא יכל ליהיות יותר מ22, לבוש חולצה לבנה מכופתרת ארוכת שרוולים, שערו מרוח בג'ל בצורה מסוגננת-משהו, ועיניו שחורות כפחם. הילדה הקטנה ניתקה את כפות ידייה מין הזכוכית ברגע שהבחינה בגבר המתקרב, ועל הדלת נראו להם טביעות אצבעותייה הקטנות. "קדימה בלה," אמר הגבר והושיט את ידו אל עבר הילדה "בואי נלך מכאן. הגברת כידוע לך לא אוהבת שמפריעים לה" הילדה אחזה בידו והחמיצה את פנייה "אבל משעמם לי, ואני רוצה לדעת על מה הם מדברים" הגבר נאנח והעביר את ידו השנייה בשערו. "שיעמום הוא לא תירוץ לעמידה ככה בחוסר מעש.." אמר בעודו הולך במסדרון ומוביל את הילדה הקטנה בעקבותיו. "אבל זה לא.." אמרה הילדה ולפתע קטע אותה הגבר "וחוץ מזה בלה, הישיבות האלה אינן עיניינך. וגם אילו היית יושבת איתם שם על אחד מהכיסאות על יש השולחן לא היית מבינה על מה מדובר- וגם אם היית מבינה את משמעות המילים לא היית מבינה את ההקשר." הילדה הפסיקה ללכת ורקעה ברגלה "משעמם לי אבל! נמאס לי לשבת כול היום בחדר על המיטה, או לשכב על הדשא בגינה או לקרוא ספר במטבח. אני רוצה לעשות משהו אחר!" הגבר ניתק את ידו מידה והרים את הילדה בידיו "את הילדה הכי מעצבנת שאי פעם היכרתי..!" כשהילדה בחיקו, פנה הגבר בסוף המסדרון לעבר גרם מדרגות מעץ "הנה, בואי נעשה משהו מעניין..."

***

לא קטע עם מתח או בעיה או משהו יוצא דופן. יפתיע אותי אם מישהו יקרא אותו עד הסוף בלי למות משיעמום.. אבל בכול אופן אני אוהבת אותו, כי זה הקטע הראשון שכתבתי אחרי כמה חודשים. אשמח לביקורת על הכתיבה.. למרות שאין כ"כ מה לבקר.

שלכם בנאמנות,

הבת של השכן וחצי

הולכת יושבת קמה מסתובבת שוכבת קמה הולכת מסתובבת הולכת משנה כיוון ושוב יושבת. משהו מטריד אותי- ומעסיק לי את המחשבות; הבעיה היא שאני לא יודעת מה זה בדיוק.

***

מתגעגעת לאיש השיחה שהיה לי פעם, עכשיו אני שקופה בעיניו; לא כי עשיתי משהו רע, הוא פשוט התחיל להסתובב עם אנשים שאיך נאמר? "hate my guts" . גם שאני מתקשרת הוא מסנן, גם שהייתי פונה אליו לבקש מחק (כשעוד הייתה תקופת לימודים) הוא היה מתעלם כאילו אני לא שם. וזה מכאיב אתם יודעים? שמישהו מתנהג ככה, כי השפיעו עליו להתנג ככה. עכשיו אין לי את ה"חבר הכי טוב". רק חברים/ות וידידים/ות, וזה לא סתם עם המילה רק לפני, זה כי רק איתו לא הרגשתי שוםצורך להתנהג בצורה אחרת חוץ מהצורה וההרגשה של "בזה הרגע". 

לא ממליצה להיות מנויים אליי, זה ייצור לכם מכרה הודעות במייל- ראו הוזהרתם

שאתחיל לכתוב שוב? (קטעים,דיקלומים,שירים..)

טוב.. רק שמישהו יגיב כן או לא.

דימס ∞