היום הוא רק אתמול של המחר

מין תקופה כזו שהכל נראה חסר טעם

הכל מכאיב, הכל פותח את הפצעים 

תקופה כזו שכל דבר

מזכיר לי את הידיים האלו שלא נתנו לנשום 

לא נתנו לחלום 

לא נתנו להיות ילדה..

שבכל פרצוף, אני רואה אותו

פתאום כולם נורא דומים לו

להוא יש את השיער שלו

ולהוא את תווי הפנים 

והוא גם גדול ושרירי כמוהו 

וכולם נורא דומים לו

כל פעם שהשם שלי נשמע אני בודקת שהוא לא בסביבה 

חרדה כל הזמן.

שהוא יחזור

ויגע 

ויכאיב 

ולא יתן לנשום 

ולא יתן לחיות 

:(