אין לי באמת מה לומר.

אני כאן שוב,

אלוהים יודע למה...

אני חושבת שמאז ומעולם המקום הזה היה לי מין מפלט,

מין מקום לכתוב בו בלי שאף אחד יראה וישפוט...

יש לי הרבה מה לעשות אבל כל כך מעט כח.

אין לי גרוש על התחת ובו זמנית גם יש הרבה על מה לבזבז.

קורה כל כך הרבה אבל בו זמנית גם לא קורה כלום.

והכי הייתי רוצה, לקום בבוקר של עוד שנה וחצי, שהכל מאחוריי ואין דאגות.

אני רוצה את החיים שלי בחזרה.

אני רוצה כל כך הרבה בחזרה...