אני מרגישה שבורה.

כשאני לוקחת את עצמי שנה אחורה אני לא מבינה איך הכל התפרק ככה? שנה אחורה הרגשתי טוב. נראתי טוב, הרגשתי שאנ שולטת בהכל. 

והיום?

היום אני מרגישה חרא עם עצמי, אני שונאת את מה שאני רואה במראה, אני שונאת את מה שאני רואה במקלחת.

היום אני מרגישה שאין לי שום ידיעה לגבי מחר בבוקר, שאני לא יודעת מה יקרה בעוד שעה.

אין לי שליטה על כלום...

שנה אחורה הרגשתי שיש לי סיכוי להצליח בעולם הזה והיום אני מרגישה אפס מאופס.

ואני מצליחה לדבר על זה רק איתו.

אבל הוא נראה לי כמו עיוור, כאילו האהבה עיוורה אותו לחלוטין.

יכול להיות שהיא עשתה אותו הדבר גם לי, אבל הוא בניגוד אליי מוכיח כל פעם מחדש כמה זה מגיע לו.

אני רואה סדרות מפגרות ביוטויוב ונרדמת אחרי שליש בירה.

אז, לילה טוב אני מניחה.

שנה מהיום איפה אהיה?

"תאהב אותי גם אם אני לא אהיה יפה?"

"כן"

"תשובה לא נכונה"

"אז מה כן?"

"כן אני אוהב אותך אבל זה בלתי אפשרי, את תמיד תהיי יפה"