ביומיים האחרונים קיבלתי שתי תזכורות לכך שיכול להיות שאני עדיין חשובה למישהו.
הראשונה - אתמול, כשחבר סימס לי אחרי הציוץ ה-200 שלי בטוויטר שהיה קצת גלומי...
השניה - הערב כשחברה הציעה שנראה יחד 'בנות גילמור' דרך הסקייפ כי כתבתי לה שבודד לי...
אז נכון, אף אחד מהם לא עשה משהו יוצא דופן במיוחד אבל זה עשה לי קצת נעים... במיוחד בתקופה כזאת שכל כמה זמן אני שוכבת, מסתכלת בתקרה ותוהה בשביל מה להשאר כאן בכלל?
אני די שבורה ומפורקת אבל מקווה שהבחור יבין את הרמז ששלחתי לו הערב וידאג לי קצת מחר אחרי המבחן שלו...
אני חייבת לצאת מכאן, לנשום אוויר של מכוניות ודלק, לראות בני אדם אחרים, לתרגל את משימת הדיבור עם אנשים שהם לא הוא או הטלפון שלי...
בסוף הכל יסתדר ואם לא, לא נורא בסוף מתים החיים הם גם ככה משהו זמני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Tinker-Bell