לפעמים אני תוהה איך הכל הפך כזה... איך הפכתי למי שאני... לפעמים אני תוהה למה אני מי שאני. מרגישה כשלון מוחץ, מרגישה אפס מאופס. לא באמת שווה את כל ההשקעה והמרץ שכולם משקיעים בי... בטח כשכל מה שבא לי זה להזרק מול מסך ולא לחשוב בכלל... אין בי כוחות לקום ולעשות. אין בי כוחות להריץ ולהביא דברים לידי מציאות. הכל קורה מכורח הנסיבות והאינרציה... לא כי אני מסוגלת למשהו... מרגישה שבעצם בעולם האמיתי אני לא מסוגלת לכלום...

הלוואי והיה לי האומץ לעשות מה שאני באמת רוצה, הלוואי והיה לי האומץ להגיד כן אני טובה בזה, אני רוצה לעשות את זה. אני רוצה להתפרנס מזה, מהכתיבה הזאת, להצליח לכתוב תמיד ולכתוב את הדברים כמו שרק אני רואה אותם.

לפעמים אני תוהה איך נשארתי ככה מאחור. איך אני לא מוצאת שום דבר שבאמת עושה לי חשק לקום בבוקר. איך בכל מקום אני לא מוצאת את עצמי ומכל מקום רוצה לברוח...

הייתי רוצה למצוא את המקום שלי בעולם הזה, את מי שאני באמת, הייתי רוצה למצוא את החלק שלי ומה שאני אמורה לעשות ולא להאשר ככה לבהות באוויר.