בבוקר אני סביר להניח אסלח לו, אבל האם אסלח לעצמי?

אתמול הייתה לי שיחה מטורפת עם מישהו שאני לא מכירה בכלל.

אני רוצה שזה יישמר לי אז הנה:

ר: אם כל מה שסיפרת מדוייק, את מתנהגת כמו אישה שצריכה אהבה,

      הדרך הכי קלה ומהירה להשיג אהבה זה באמצעות מין.

אני: נכון.

ר:   את מחליפה את מה שחסר לך במה שאת יכולה להשיג.

אני: אני כמהה לאהבה אבל כל פעם שזה קורה לי, שמישהו אוהב אותי אני נסוגה אחורה

      כי אני לא מאמינה שיכול להיות לי טוב.

ר:   ומכיוון שברור לך שיש בזה משהו לא טוב, את כועסת על עצמך, לכן את מענישה את עצמך.

________________________

קצת בהמשך השיחה:

אני: לפעמים אני עושה דברים בידיעה שהם רעים ויפגעו בי רק כדי

לדעת מה הכי רחוק שאני יכולה להרגיש רע עם עצמי.

ר: להרגיש טוב עם עצמך.

אני: להרגיש כמו עצמי.

ר: כשאת מושפלת את במקום טוב נכון

אני: מרגישה שאני מקבלת את מה שמגיע לי.

ר: להוריד את המסיכה זו הרגשה נהדרת.

__________________________

האמת שהוא צודק וזה הרגשה טובה לשמוע מישהו אחר מאמת את מה שאת מרגישה.

בנוגע לפוסט הקודם..

שיחה עם בן אדם שלא מעורב בסיטואציה ולא מכיר את הצדדים פתח לי את העיניים והבנתי מה אני צריכה לעשות.

אז ניתקתי.

ניתקתי איתה וניסיתי לנתק איתו, הוא נלחם עליי... היא ממש לא.

אני לא יודעת אם זה נכון בשבילי לדבר איתו אבל אני יודעת שהוא מת עליי ואכפת לו ממני מאוד 

ואני יודעת שאכפת לו ואני יודעת שאני חשובה לו.

אני מתחילה להרגיש טיפה יותר בשליטה ואני אוהבת את זה.

השיחה הזאת הייתה ככ לא צפויה כי היא באה מיזיז ואף פעם לא יצא לנו להגיע לרמת שיחה כזאת.

אבל שמחתי כי הוא אמר שאכפת לו :)

האגו הפצוע שלי מחלים.