מכירים את זה שאתה אומר טוב נו אני אפתח בלוג וזה
פתחתי בלוג!@#$%^
אבל פה זה לא סטנדאפ בשתי שקל
תיכנסו... מעניין פה... ממש... ;) |
| 4/2014
זומבי מפגר ולבבות ירוקים
שואלים אותי, מאיפה זה מגיע?
מאיפה אני מוציאה את כל הקטעים האלו,
"את בטוח לוקחת את זה מהאינטרנט, נכון?"
לא.
אני מאוהבת. זה מגיע מהלב.
וזה לא שנתתי את הלב שלי בקלות.
אהבה בשבילי היא כזאת דפוקה.
זומבי.
מי זה זומבי?
זומבי הוא האקס.
זומבי הוא זה שפגע בי.
למה זומבי?
קוראים לו זומבי כי הוא פאקינג פחדן.
הוא חיכה עד שאני אגיד לו שאני אוהבת אותו.
והאמת היא שגם לי לקח די הרבה זמן.
עד אז, עד שהשלוש מילים המפגרות האלו התגלגלו לי מהלשון,
אמרתי לו בלי סוף,
אני מתה עליך.
אני מתה עליך.
כמה שהוא שנא את זה.
יום אחד, הוא אמר לי, "אבל אני לא רוצה שתמותי עלי"
אמרתי לו, "אז מה להגיד?"
והוא אמר, "לא יודע, זומבית עלי?"
אז אמרתי, "אני זומבית עליך"
בהמשך, גם אחרי שהמילים המטופשות יצאו,
הזומבי תמיד קיבל ביטוי אצלנו.
|אף פעם לא קיבלתי ממנו לב אדום.
לב ירוק שלט איתנו.
תמיד היינו די מוזרים.
ככה זה היה,
הוא זומבי שלי ואני סאנשיין שלו.
עכשיו אני כבר לא.
נפרדנו.
| |
הנערה עם העייפות הכרונית? היא לא מצליחה לישון...
לפני חודש אם היית שואל אותי מה אני הכי רוצה,
הייתי עונה לך "אני רוצה לקחת ממך את הכאב והעצב. אני רוצה שלא יכאב לך"
עכשיו?
עכשיו זומבי שלי, אני רוצה שיכאב לך.
כל כך כואב לי.
כואב לי.
כואב לי ואני בוכה.
כואב לי ואני לא מצליחה כבר לישון.
הנערה עם העייפות הכרונית? היא לא מצליחה לישון...
כואב לי ואני מרגישה כמו מפגרת!
אני מרגישה טיפשה.
סמכתי עליך זומבי שלי,
מה עשית ללב שלי?
שיכאב לך, תראה לי שלא רק לי כואב.
שיכאב לך, כדי שאני אדע שלא רק אני הרגשתי משהו.
שיכאב לך כמו שהכאבת לי.
| |
אבא,
אני שונאת אותך על כל הדמעות שביזבזתי, אני שונאת אותך על כל מה שעשית, אני שונאת אותך על כל הכעס.
אני פשוט מאוד בלי חרטות ש-ו-נ-א-ת א-ו-ת-ך ואני כל כך רוצה שתצא לי מהחיים.
אני כל כך כועסת על האיש שגרם לי לבכות כל כך הרבה.
אני כל כך כועסת על האיש שהיה חלק כל כך גדול בחיים שלי.
אני כל כך כועסת בדרכים שקשות לתיאור.
**
היי אבא, עבר טיפה זמן אני חושבת. חמש שנים.
מצאתי את הקטע הזה במגירה שלא פתחתי שנים,
אני כבר לא שונאת אותך. אני חושבת.
אנחנו אפילו בקשר עכשיו. אבל רק רציתי שתדע,כל השנים האלו הדחקתי.
הדחקתי את הרגשות שלי והדחקתי את הכעס.
אבל אני עדיין כועסת אבא.
איך עשית לי את זה?
איך עזבת ככה?
איך שברת לי את הלב?
למה?
למה שברת לי את הלב?
עכשיו אני מסתכלת על זה במבט בוגר. לא מבט של ילדה בת 12.
אני כבר בת 17. פאקינג חמש שנים עברו אבא. ועדיין, אפילו עכשיו, אני כותבת לך את המילים האלו, ודמעות מתחילות לזלוג.
האם הבנת? מכל השיחות שלנו, האם הבנת כמה פגעת בי?
שכחתי כמה כעסתי. שכחתי כמה פגעת בי. שכחתי את הימים האלו שפשוט לא הפסקתי לבכות בהם.
שכחתי את המילים הנוראיות שאמרת לי. שכחתי את הדברים הדפוקים שעשית. הדחקתי הכל אבא.
ועכשיו אני זוכרת. עכשיו אני כבר לא מדחיקה. איך אני יכולה?
עכשיו אני מבוגרת אבא, ועדיין אני לא מבינה.
עדיין אני לא מבינה למה עשית את זה.
למה שברת לי את הלב?
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
