חיים כמו שלי

חופש חנוכה. כרגיל המון מטלות, ובנתיים בלי שום מוטיבציה להתחיל אותן. כדאי שאתחיל באמת, לפני שאתחרט על כך עוד כמה ימים. 

אתמול חלמתי שבגדתי ב י' עם השותף להגשות שיש לי באחד הקורסים. אני אפילו לא נמשכת אליו, אני לא יודעת למה חלמתי את זה. אבל אני זוכרת שהיה לי כיף ונעים, ושהייתה בי סוג של התרגשות. זו לא פעם ראשונה שאני חולמת על בגידה (ופרט עם אותו הבחור), היו גם בחורים אחרים. 

אני לא יודעת מה זה אומר, אם זה אומר, אף פעם לא ניסיתי לפרשן את החלומות שלי. אבל זו פעם ראשונה שכן הרגשתי מין תחושה אמיתית של חום ורגש. 

זה מצחיק כי בתחילת הקשר תמיד הייתי חולמת שהוא בוגד בי. כשהתחלנו לצאת לפני שנתיים וחצי בערך, הוא יצא ממערכת יחסים ארוכה של שלוש שנים עם מישהי שהכיר בתיכון. הרגשתי טיפה מאויימת כי אני הייתי בתולה לגמרי, הכי קרוב שהיה לי לקשר עם בחור זה דייט כושל בתחילת הסמסטר הראשון שגם לא נגמר בנשיקה. הוא לעומת זאת היה עם "ניסיון" של שלוש שנים, ועוד היה לו עוד קטע קצר עם מישהי לפניה. 

בכל מקרה, אם לפני חצי שנה אפשר היה להגיד שיש תקופות שאני חושבת על להיפרד ויש תקופות שאני רואה אותנו בעתיד הרחוק, וממש היה אפשר להדליק ולכבות אותי כמו כפתור, היום זה ממש לא ככה. היום אני במין תחושות מעורבות. זה לא כמו בסרטים שיש שחור ולבן, יש את הגבר הדוש שאת חייבת לזרוק ויש את הבחור המושלם שתמיד היה מתחת לאף שלך ולא שמת לב אליו. והלוואי שזה היה שחור ולבן אבל זה ממש לא, כמעט כמו כל מערכת יחסים. ואני אפילו לא יודעת אם אני מאוהבת בו, אם אני יודעת מה זה אהבה. אולי אני מאוהבת ברעיון של אני לא לבד, שיש לי את המשענת הזאת שתמיד מקשיבה לי, שיש את החברים המשותפים שלנו שאנחנו לפעמים נפגשים, ויש את החברים שלו מהצבא ומהבית שכיף לי לצאת איתם. 

פרידות זה די אכזרי. אני כמעט כמו בת בית אצלם, אמא שלו מתייחסת אליי ממש כמו לבת שלה, ופשוט ביום אחד אומרים עוזבים את הכל בלי להיפרד בכלל מהמשפחה, מהחברים שלו שאני ממש אוהבת. זה רע. 

בקיצור, אותן תהיות של בחורה מבולבלת. אם לקצר , אני מרגישה שכן טוב לי, אבל לא יודעת אם זה מספיק. ובאלי לחוות עוד לפני שאני סוגרת את עצמי להכרויות אחרות. (אבל האם זו סיבה מספיקה לפרידה?).