"כי מלאכיו יצווה לך לשמורך בכל דרכך..."
פתחתי את הבוקר בכל כך הרבה מחשבות ודאגות,
הפסקת האש פגה ואני נכנסתי למבחן, הראש עובד לאט,
היד בקושי כותבת והלב...הלב במקום אחר...
בדרך מרמת -גן למודיעין נשמעה אזעקה על הכביש המהיר,
עצרתי את המכונית בצד, וראיתי גברים חסונים כאלה שנראים כי לא מפחדים מכולם רצים עם הידיים על הראש...
התמונה שלהם הגבירה את הלחץ אצלי...
נשכבתי על הרצפה עם הידים על הראש,
אזעקה מחרישת אוזנים,
בום עצום, ועוד אחד...
הפחד מהלא נודע, הפחד שאין דבר שמגן עלייך, הפחד משתק אותך.
התיישבתי על הכביש, רועדת, מנסה להבין מה קורה ובוכה, בוכה כמו ילדה קטנה והיסטרית...
מי שמכיר אותי יודע שאינני פחדנית,
יודע שגם שהיו פיגועים שניה ממני לא חששתי לרגע,
אבל הפחד, הפחד שיתק.
האזעקה נגמרה ואני עדיין על הכביש,
מלאך בדמות אישה ניגשה אלי בהססנות,
התנצלה שלא מכירה אותי אבל לא היה לה נעים לראות אותי ככה,
חיבקה, הרגיעה מעט הודתי בחצי פה עדיין רועדת ואמרתי כי היא יכולה לנסוע ואינני רוצה לעכב אותה...
את תחושת החרדה כנראה שלא אוכל להסביר במילים...
כי כל שנותי כמתנדבת ובת שירות במד"א מעולם לא הצלחתי להבין נפגעי חרדה
אך אחרי שחוויתי אותה היום, הבנתי שאי אפשר להבין אם לא חווים אותה...
אז לך אישה יקרה, שאומנם גם את ממודיעין ואפילו משכונתי, אך איננו מכירות,
את שהיית שם עבורי כמו מלאך, את שדאגת ועזרת...
עכשיו שהחרדה מתפוגגת לאיטה רציתי להגיד תודה!!!
תודה ששמת לב, תודה שניגשת, תודה שבזכותך הצלחתי לעלות על ההגה חזרה!
תודה שיש אנשים כמוך! מקווה שיגיע אלייך כי עשית היום כל כך טוב!
הלוואי ויחזור אלייך רק טוב! את פשוט היית המלאך השומר שלי היום! תודה רבה רבה!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
