מתי בפעם האחרונה, עשית משהו, בשביל מישהו...

מה מסתתר בנבחי נשמתינו?

מה הן השאיפות הכי פרועות שלנו?

איפה ה'אני מאמין' שלנו?

כהרגלי אני מתחמקת מהמטלות שמצטברות לי על הגב, ב... טוב נו, עכשיו זה בכתיבה...

פשוט הבנתי שאני מתפקדת יותר טוב תחת לחץ...

אז אני דוחה ו... דוחה עוד קצת, סתם כי זה מגניב...

נכנסת לאדישות ואז כשמועד ההגשה קרב ובא (עניין של יום יומיים) אני נכנסת לאטרף ועפה באוויר יומיים ללא שינה...

זה לא יאמן אילו דברים יוצאים לי תחת סטלה של עייפות...

טוב, זרמתי כמו גרב בירקון, נחזור לעיניין שלכבודו התכנסת כאן הרגע...

רצונות ושאיפות זה טוב מאוד ואפילו סבבה פיסטוקים,

אבל יש הבדל גדול בין לשאוף לדבר מסויים לבין לשאוף לממש את השאיפה...

(ואם כבר מדברים על שאיפות, אז סיגריה באה לי בטוב עם הפסיכואנליזה הזו)

לפני כמה לילות,

בעודי מנסה לסיים את הסמינריון (=עבודה אקדמאית),

התחלתי לדפדף אחורה בבלוג...

וכרגיל הגעתי לאחד האירועים המשמעותיים בחיי- המוות הטרגי של מישמיש שלי (החתיך משמאל)...

הרגשתי את עצמי שוב מחדש...

לא בגללו (גם.. אבל זו לא הפואנטה) אלא בגלל המשבר שהתגברתי עליו..

הייתי ילדה בת 16 וחצי, שהעולם החליט לנסות לשבור אותה...

אני בטוחה שכולכם זוכרים את עצמכם בגיל הזה, חלקכם עדיין בגיל הזה, כל שטות הופכת למגה דרמה...

ולא, אני בטוחה שגם אני הייתי כזאת... בעצם, סעמק- אני הייתי כזאת!

אבל גם היה לי אבא מכה...

אמא תומכת, באבא...

סבתא שהתגלה אצלה סרטן (ת.נ.צ.ב.ה)...

ידיד שנהרג בתאונת דרכים...

ידיד שני, אהבה בלתי ממומשת, שנפטר... סתם ככה תוך כדי שינה...

וגם, הייתי יפיפיה שזה כשלעצמו תרם הרבה צרות...

אלכוהול וסמים לא תרמו לבור השחור שאליו נפלתי...

בעצם זה שקר, הם תרמו המון... מפלט לצרות שלי... וכאן החלק החינוכי- זה לא עזר אלא רק הדחיק!

לא היה שם אף אחד בשבילי. אני לא מחשיבה ידידים ספורים שניסו לתמוך בי כי הם פשוט לא יכלו להכיל את השיברון שלי...

הרגשתי שאני טובעת, נחנקת, מאבדת חלקים מהאופי שלי...

אבל לא איבדתי תקווה, שאפתי לנצח את עצמי...

להוכיח לעולם, שכמה שאני קטנה ככה אני אפתיע בגדול...

אני לא אשקר,

זה היה קשה...

היו ימים ולילות שהייתי תחת אופוריית וודקה וחשיש...

וגם בלילות הללו המשכתי לכתוב על החלומות שלי...

קראתי ונדהמתי מהמהפך שהצלחתי להשיג, הרי תאכלס לא היה לי הרבה סיכויי הצלחה בחיים.

אבל אני גאה במה שהשגתי...

בזה שנעמדתי מול אבא שלי ואמא שלי,

עזבתי את הבית,

התחלתי ללמוד ואני מעולה במה שאני עושה...

אבל יותר מכל- אני גאה בעצמאות שלי...

הכל תלוי בכוח הרצון,

כי כמו כל מנטרה, כשאומרים אותה מספיק פעמים, בסוף משתכנעים שכך זה יהיה.

וככה זה עובד,

מציבים מטרה ועושים הכל כדי להשיג אותה...

למרות הקשיים שנערמים בדרך, ממשיכים וממשיכים בהרגשת ביטחון שזה העתיד שלך...

אני לא חושבת שאפשר לצפות מהחיים שיפרסו ששטיח אדום ויחכו לי עם מצלמות, זה לא בריא לחשוב ככה, וזה גם קצת מתנשא...

אני מאמינה שהעולם סביב מורכב מאנרגיות,

ככל שאני יעשה טוב, אני אקבל טוב חזרה...

ככל שאני יעשה רע... נו.. הבנתם...

אז למה לא להיות טובים? סתם ככה, כי זה מגניב להיות טוב... כי זה עושה הרגשה טובה לדעת שמישהו בעולם מעריך אותך...

תחשבו על זה...

כל דבר קורה לטובה... לא רק ביהדות... זאת דרכו של עולם...

אהבה,

ויק =)