מתי בפעם האחרונה, עשית משהו, בשביל מישהו...

מתנצלת בפני הגולשים האנונימיים שבמקרה הגיעו לדף זה על העדרותי בזמן האחרון...

הכל בנאלי הכל אותו דבר...

מבחנים, הגשות של פרוייקטים, עבודה...

כסף שנוצל לי מהאוזניים כאילו אמא שלי מחרבנת שטרות של יצחק בן צבי לפי בקשתי...

אבל חובה ללמוד, בלי השכלה אי אפשר להתקדם בחיים...

כנראה שבשביל להגשים את החלומות שלי אני אצטרך לוותר על החיים שלי לעוד הרבה זמן...

עוד יום שישי ואני בעבודה... לומדת בעבודה, עובדת בלימודים, לפעמים אני כבר שוכחת מה אני אמורה ללבוש באיזה יום...

לפני כמה ימים באתי לצאת לעבודה עם נעליי עקב, סרגל ונשק ואיכשהו הסיטואציה אפפה יותר מדי סקס אפיל אז התעשתתי ממנה במהרה...

וחבר?

מתי הוא יגיע? תמיד הנשים הגדולות מצאו את עצמן ללא תא משפחתי...

לדוגמא האדריכלית זאהה חדיד...

לפעמים עולה בי חרדה שהויתור על החיים יהיה נצחי...

לא! אני לא איזה "מתה להתחתן ולהשריץ תינוקות קירחים" אחת, שאנטי שאנטי... קודם תנו לי להזדיין בסדיר...

ולנושא קצת אחר- יום חמישי אזכרה למישמיש שלי, כפרה עליו... מי זה? זה החתיך משמאל...

ואני אמורה לכתוב איזה משהו להקריא, יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לספר עליו, אבל יש גם מעצור...

המשפחה והחברים לאו דווקא יודעים מה באמת היה טיב הקשר שלנו,

הם לא ידעו כמה הייתי מאוהבת בו נואשות, ובטיפשותי ויתרתי עליו בגלל 'חברה' שקראה עליו "שאט-גאן"...

הם גם בטח לא ידעו שהבועה הזאת כמעט התנפצה כשכמעט התנשקנו כשראינו יחד סרט במיטה...

כבר התייאשתי מלחפש לו מחליף, זה היה גבר אגדי, גבר לחתונה... החיבור שהיה בינינו היה פשוט... פשוט...

סיפור טרגי של סימני שאלה שלעד ירחפו באוויר,

מה היה קורה לו הייתי מתקשרת אליו יום קודם לכן... אם הייתי מספיקה להגיד לו את מה שדחיתי למחר...

האם הוא לא היה פשוט חומק ככה מאיתנו?

האם הוא עוד היה נשאר פה בסביבה?

לנצח ישאר בליבי- בנבר לנצח!

אהבה,

ויק =)