"הכעס מתעורר לרוב כתגובה לדחק (לחץ) או תוקפנות שמופעלים על האדם. כמו כן הוא לרוב תגובה לתפיסה של האיום כתוצאה מקונפליקט, חוסר צדק, בגידה או השפלה. הכעס הוא גם ביטוי לתסכול או כישלון. כעס מתפרץ (באופן פסיבי או אקטיבי) גם במצבים של דיכוי חברתי ומלווה בשינוי קיצוני בדימוי העצמי ובפריקת עול...
למרות שהכעס הוא ספונטני וטבעי, החברה מכירה באופיו המסוכן והאלים, ומצפה מהפרט להפגין שליטה ואיפוק."
(ויקיפדיה)
בתקופה האחרונה כולנו מלאי זעם,
מלאי רגשות אגרסיביים ותוקפניים,
מלאי שנאה ותסכול...
פתאום התעוררנו, התנתקנו מהחלום האמריקאי שהושרש בתרבות הציונית.
פתחנו את העיניים וראינו איך במקום לבנות חומה ומגדל, הכל סביבנו מתפורר כמו מגדל קלפים.
פתאום נכנסה בנו הבנה, בועטת ושורטת,
אנחנו לא דפוקים.
לא, זה לא אנחנו,
זה לא אנחנו שלא מרוויחים מספיק כסף,
תרבות הצריכה לא היא זו שמרוששת אותנו.
אנחנו גם לא טיפשים כל כך, רק היינו מסומאים ברדיפה אחרי חלומות גסים להשגה.
כן, התעוררנו מהאוננות הכפייתית הזאת סביב הניסיון לפלס דרך ולזכות בנחמה פיננסית.
כמו בומרנג בשעת סערה עברה לכולנו צמרמורת, אחד קם והתחיל לעשות קצת רעש,
בהתחלה השתדלנו להתעלם מהמפלצת המהפכנית שקורמת עור וגידים בזמן שאנחנו מנסים להיות פטריוטים טובים.
היה קצת קשה להאמין, שזאת באמת המציאות החברתית,
כולנו חשבנו שזה תקופתי, עוד מיתון, עוד גל שפל.
אכלנו סיסמאות,
חסכנו כי ככה אמרו בתוכנית חיסכון,
שילמנו מיסים כי זה לטובת כולנו,
למדנו כי ככה מתקדמים בחיים,
התאהבנו בשעבוד, הפכנו לעבדים של רפורמת שטות כזאת או אחרת...
אסקפיזם להמונים...
הזעם הוא תגובה פסיכולוגית ופיזיולוגית לכאב, לסבל נתפס, לפגיעה, לאיום או סכנה.
כדור השלג המחאתי המשיך להתגלגל, סוחף איתו עוד ועוד אנשים שמיצו את השקר,
כולנו התפכחנו לראות שתנאים סוציאליים זה לא בדיחה גסה.
למה לי לא מגיע? למה לאחותי החרדה יהיה קל יותר בעתיד מאשר לי?!
כי בחינוך תורני שלה היא יכולה להרשות לעצמה למצוץ לאמא שלי את השקל האחרון? לנגב את השפתיים ולהמשיך מ"קופה קטנה" של הממשלה?
נכון, נולדנו לעולם מלא באפשרויות,
נכון שאנחנו צריכים להתלבט בין לפ טופ חדש או דלק למכונית...
אבל הזמנים השתנו, אי אפשר להתקדם לשום מקום בלי אותו ה"מבחר"!
אז די לאכול בולשיט מהדור הקודם, שחיו יופי יופי עם 50 שקל לשבוע,
היום הסכום הזה לא מספיק ללחם וחלב!
זה הזמן שלנו!
הזמן של הצעירים שעוד יש בהם כוח להאבק!
המומנטום של החוצפה הישראלית לעשות משהו חיובי!
לא בשביל ילדינו, קודם כל בשבילנו עצמנו! כדי שיבוא יום ונוכל לגדל את ילדינו בלי לחשוב פעמיים!
השינוי אומנם נראה כמו קומדיה רומנטית, אבל הוא אפשרי...
זאת לא עוד סיסמא,
זה לא עוד סלוגן/ קמפיין בחירות,
זה אנחנו...
אנשים כמוני וכמוכם, שבחרו להפסיק ללעוס מרור...
Good morning Israel 2011
אהבה,
ויק =)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Smile=)