אביב, חג פסח, שנת 2007, דייט ראשון. פעם הייתי עושה לעצמי רשימה כזאת עם כל מיני זיכרונות, בשביל לנתח כל פיסת מידע, להבין איפה הקשר שלנו כשל. הסקרנות שלי הרגה אותי ופחדתי, פחדתי לאבד אהוב נוסף. אני זוכרת שהבטחתי לעצמי שבחיים לא אוהב ככה אבל בפעם השנייה שהתאהבתי, זה היה חזק יותר. אחרי הפעם הזאת, כבר חשבתי שאני מקוללת. זה טיפשי להאמין באגדות ילדים אבל זאת הייתה הדרך שלי להתמודד עם זה.

עד היום, אני חושבת את זה לפעמים. זה מסביר את העובדה שאני מתאהבת בבחורים דפוקים. החברות שלי מסבירות את זה אחרת, לדעתן יש לי נטייה להרס עצמי. הן באמת לא מבינות איך בחורה כמוני, מתפשרת על פחות. כשאני מנסה להבין מה זה כמוני? הן חוסכות את כל המחמאות ואומרות שאני בחורה להתחתן איתה.

זאת גם התשובה שאני שומעת מהאנשים בסביבה בכל פעם שאני תוהה, למה הם חושבים שאתחתן מוקדם. אני מניחה שזאת המחמאה הכי גדולה שאפשר לקבל אבל הבחורים האלה שהיו שלי, לא חשבו באופן דומה. הם רצו לחיות איתי בעתיד אבל כל מה שקשור בחתונה וילדים היה מפחיד אותם. חוץ מהם, כל גבר שהכרתי היה בעד זה, גם אם לא בשלב הנוכחי של חייו.

זה קצת גרם לי לחשוב שאני לא טובה מספיק, בשילוב החוסר יכולת שלהם להתמודד עם הרגעים שאני לא מחייכת. הבחורים שהיו שלי, היו בורחים ברגעים כאלה כל עוד הם יכלו. הידיד היה הניגוד המוחלט לזה וזה מה שהכי אהבתי בו. הוא היה מצליח לעודד אותי בדרך כלל אבל גם אם לא, הוא היה נשאר פה. אני זאת שהייתי בורחת במקרה הזה כי לזה התרגלתי. העדפתי לברוח, לפני שהוא היה בורח בעצמו.

הוא היה כועס עלי בגלל זה, הוא תהה אם הוא לא מספיק חשוב לי. הוא לא הבין שאם לא היה לי אכפת, לא הייתי נעלמת. סיפרתי לו את רוב חיי אבל אני מניחה, שלא סיפרתי לו מספיק על מה הלך בקשר הראשון שלי. דיברתי על אותו בחור בעיניים מסנוורות מאהבה, מבלי לספר את כל הקטעים שהוא השאיר אותי לגמרי לבד.

היו כאלה, גם אם אני לא מדברת עליהם. הוא חשב שסקס מרפא את הכול, בזמן שידעתי שזאת הדרך שלו לברוח. הדחקתי את זה כי נהניתי שהוא ירד לי, לא רציתי לדעת שיש קשר בין זה לרגשות אשמה. כמה ימים אחרי ששיתפתי אותו במחשבות שלי, הוא נפרד.

מאז אני לא מסוגלת שירדו לי, אני נגעלת מהרעיון גם אם זה הדבר שאני הכי אוהבת. זה עצוב כי ב-6 שנים שחלפו, בקושי גמרתי בדרכים אחרות עם בן זוג. זה מצב מאוד מתסכל, גם אם אני עדיין אוהבת סקס יותר מכל בחורה שאני מכירה.

אני מתגעגעת אלייך, גם אם אני מצליחה לנהל שיחה שלמה עלייך מבלי להיות עצובה. אני לא מתכוונת לספר לכל אחד עלייך אבל גם אף בחור לא מעניין אותי מספיק, בשביל שאני אשתוק. אני מתגעגעת לפלרטוטים, להתלבטות איזה שמלה ללבוש ולפרפרים בכל שיחה. בינתיים, אין שום דבר שמתקרב לזה. אני לא יודעת, אם זה בגללי או שבאופן אובייקטיבי אף אחד לא היה מעניין אותי.

אין לי את החיבור איתם כמו שאיתך או שהם ממש לא הטעם שלי. עוד לא מצאתי אחד שנראה סביר, לא תפוס והכימיה איתו מתקרבת למה שהיה בינינו. אני לא יכולה להתפשר על דברים מהותיים ונראה לי שהרגלת אותי לטוב מידי, אפילו שלא היינו ביחד בכלל. תמיד היה לנו נושאי שיחה לדבר עליהם ועכשיו, אני לא מצליחה להסתפק בפחות מזה. ניסתי בקשר האחרון שלי אבל אהבה גדולה לא מכבה חוסר התאמה.

אני לא רוצה להתפשר על בחור שפחות טוב ממני, אתה הרבה יותר מזה. לא הייתי צריכה למצוא בך פגמים בכוח כי אתה לא אוהב אותי. התנהגתי קצת כמו ילדה קטנה ונפגעת ממני, גם אם המידע הזה בכלל לא היה אמור להגיע אלייך. זה לא שאין בך פגמים בכלל אבל לא ניצלת אותי, זאת הייתה טעות לחשוב את זה.

אחרי שהפסקתי לדבר איתך, קראת לי בבלוג מבלי שהסכמתי. עכשיו אתה לא מאמין לי, שהדברים האלה נכתבו בלהט הרגע. אם באמת הייתי חושבת ככה, כנראה שהייתי בורחת בשלב מוקדם יותר. פשוט כעסתי, שלא יכולת לראות בי את הדברים שאחרים ראו. כעסתי כי בגלל זה לא יכולתי לראות את הדברים האלה בעצמי.

הוקל לי שהפסקנו לדבר, גם אם ייקח לי עוד זמן עד שאבנה את הביטחון העצמי שלי מחדש. זה לא חכם לצאת עם מישהו תוך כדי אבל בא לי באמת. זאת התחלה טובה השינוי גישה, גם אם אני עדיין מפחדת להיפגע.

"אתה תרצה להיפגש איתי גם אם אפגש עם בחור אחר ללא מחויבות?"

אני לא יודעת למה אני שואלת שאלות כאלה, כשאין לי אף אחד באופק. שנים חיכיתי שתעורר ותבין שלא שווה להפסיד אותי, בגלל חתונה וילדים. חשבתי שאולי אתה עוד ילד שצריך להתבגר. לאחרונה הסכמת לאחד, בתנאים מסוימים. אני רוצה שניים, מבלי טובות. אני לא מתכוונת לגדל את הילדים האלה לבד ואני מפחדת שזה מה שיקרה אם אקים משפחה איתך. אתה בן 28 בקרוב, כשאנחנו סוג של ביחד כבר 3 וחצי שנים.

אני לא צריכה לבזבז את הזמן שלי עלייך יותר. אם יהיו לי אופציות אחרות שיעניינו אותי, אלך עליהם. אמנם אני בנאדם של קשרים רציניים אבל בתקופה הזאת, אי אפשר לדעת. ייקח לי תקופה ארוכה לסמוך על מישהו, עד שנוגדר ביחד. סביר להניח שלא אתמזמז איתך במקביל אלא אתן לקשר איתו הזדמנות.

נתתי לך גם הזדמנות יותר מכל אחד אחר אבל גרמת לי לבכות. חשבתי שהתקופה הזאת עברה אבל תראה, שוב רע לי בגללך. זה קצת אירוני במיוחד שהקשר שלנו כבר קצת מיצה את עצמו. אנחנו כבר בקושי שוכבים, גם אם אין לי מגע עם אף אחד אחר. כנראה שאני לא מעוניינת שתספק אותי יותר. עוד לא עליתי על הסיבה, אם זה בגלל שאני לא נמשכת או שאתה מצליח להרוס כל פגישה שלנו מחדש.

יכול להיות שזאת תקופה כזאת שלא בא לי סקס יותר מידי וזה יעבור אבל אני חרמנית לפני שאתה בא וחרמנית אחרי שאתה הולך. מצד שני, אם באמת זה היה כל כך חסר לי אז הייתי כבר מוצאת מישהו לעשות את זה איתו. אולי אני מחכה לבחור הנכון, גם אם לפעמים אני פשוט צריכה להעביר את הזמן מבלי להשתגע.