"ראית כבר את הסרט הזה?" שאלה אותי האחיינית הגדולה בעודה מחזיקה בידיה את עותק דיגיטלי של "לשבור את הקרח". "לא, אבל כולם אמרו לי שזה סרט נהדר" אמרתי לה. הצטופפנו שם כולנו על הספה הגדולה והתחלנו לראות את הסרט, "את תאהבי אותו ממש" אמרה הגדולה, בעוד הקטנה ביותר מתכרבלת בין ידי. "את רואה אותה? זו אלזה. יש לה כוח שמקפיא דברים" היא פרשנה לי בקולה המתוק, "היא לא מצליחה לשלוט על הכוח הזה, בכל פעם שהיא לחוצה הכל סביבה מתחיל לקפוא עד שהיא פשוט ננעלת בחדר ולא יוצאת עוד אף פעם", "ששש קטנה!" מתפרצת אחת הגדולות, "אנחנו מנסות לראות כאן את הסרט".
"היא מקפיאה לאחותה את הלב, וכדי שהוא ימס היא חייבת למצוא אהבה אמיתית אחרת כולה תקפא ותהפוך לגוש גדול של קרח" היא לחשה לי באוזן, "אבל אל תדאגי- יש לה אהבה אמיתית! את זו של אחותה" היא המשיכה ללחוש לי, "צ'וצ'י, דיי לגלות לאינקה את הסוף!" התפרצה הגדולה. "אבל אני לא רוצה שהיא תפחד, תמיד כשהיא מפחדת היא צוחקת ממש ועכשיו היא צוחקת הרבה" היא אמרה לה.
ואני ישבתי שם, שש בנות מדהימות מסביבי ואחת מהן בידיי- רק בת ארבע וכבר יודעת איך אני מגיבה במצבי לחץ. והן יודעות, הן יודעות שקפוא לי הלב. אני יודעת את זה כי הן באות ומחבקות, באות ומספרות, באות ומשחקות. הן יודעות שאני לא מצליחה לשלוט בקרח, הן יודעות שככל שאלחץ כך לא אלמד לשלוט על הכוח הזה. והן יודעות, כבר בגיל כל כך צעיר, שכל מה שאני צריכה כדי ליצור סדק בקרח הוא חיבוק ולחישה באוזן, כזו שאומרת שלאהבה יש המון צורות והיא תמיד תהיה כאן, לא משנה מה.
"טוב אני לא יכול להקיף אישה
שלוש מאות שישים וחמש מעלות
תמיד נשאר לה סדק דרכו
היא יכולה פתאום להתגלות.
לעובר שב בא ולוקח
כל מה שהיא רוצה לתת
היא רק חוטפת לעצמה
עוד רגע אחד רוטט. "
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Orne